אתיופיה – רקע כללי

אתיופיה
אתיופיה (בעבר היא כונתה חבש) היא מדינה הממוקמת במזרח אפריקה, בחצי האי המזרחי של אפריקה (קרן אפריקה). חלק גדול מהמדינה הוא הררי ורק החלק המזרחי של אתיופיה ממוקם בשפלה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, במערב בסודאן וברפובליקה של דרום סודאן, בדרום בקניה, במזרח בסומליה ובג’יבוטי בחלקה הצפון-מזרחי.

שטחה של אתיופיה עומד על כמיליון ומאה קילומטרים רבועים. אוכלוסיית אתיופיה עומדת על כמאה מיליון איש. שמה של עיר הבירה היא אדיס אבבה והיא ממוקמת במרכז המדינה.

אתיופיה כוללת את:

מפת אתיופיה

מפת אתיופיה – להגדלה הקליקו על המפה

באתיופיה יש שלושה איזורי אקלים שונים. האיזור הקריר (מעל 2,600 מטר), האיזור הממוזג (1,900-2,400 מטר) והאיזור החם (מתחת 1,900 מטר) המתאפיין במזג אויר לח וטרופי).

לאתיופיה עבר והיסטוריה רצופה ועתיקה מאוד. אתיופיה המודרנית היא המשכה של האימפריה האתיופית, שמקורה בקיסרות אקסום. הקיסרות התפתחה ממלכות שבא כאלפיי שנה לפני הספירה.

היום, כלכלת אתיופיה מבוססת על שיווק יצוא גידול ועיבודי מוצרים חקלאיים שונים: קפה (רוב התוצרת), קטניות, זרעים לשמן, דגנים, תפוחי אדמה ושדות קני סוכר. בנוסף לכך גם תחום התיירות מפותח מאוד ומכניס לקופת האיים לא מעט.

ואיך אפשר בלי הקשר הישראלי? ישראל ואתיופיה משתפות ביניהן פעולה בכל התחומים. בין המדינות מתרחש מסחר ער הכולל ייבוא וייצוא סחורות, כמו גם שיתוף פעולה וסיוע הדדי בכל הקשור לעלייתם של בני הקהילה האתיופית לישראל. בינואר 2010 נחתו בישראל עולים חדשים מאתיופיה, בני קהילת הפלשמורה ובנובמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את העלאת שאר אלפי בני הפלאשמורה.

הגאוגרפיה של אתיופיה

אתיופיה מאופיינת ברמות בגובה של 1,800-3,000 מטר אך יש בה גם הרים אשר מגיעים לגובה של 4,500 מטרים שמחולקים על ידי הבקע המזרח אפריקאי (השבר הסורי אפריקני לשעבר). הבקע המזרח אפריקאי עובר מדרום – מערב לצפון – מזרח ועליו איזור מדברי נמוך יותר. סוגי השטח הרבים גורמים לגיוון גדול באקלים המדינה, באדמותיה, בבעלי החיים ובצומח שבה כמו גם בסגנון התושבים שחיים בה. רובה של אתיופיה הוא הררי.

אתיופיה נחלקת לכמה אזורים גאוגרפיים. רמת אתיופיה (רמת חבש בעבר), השבר המזרח אפריקאי, המאסיב המרכזי, ערבת אפאר, שקע אפאר והשקע הנרחב של אתיופיה מדרום למאסיב המרכזי. להרחבה על הגיאוגרפיה של אתיופיה לחצו כאן.

שפות באתיופיה

למרות ששפת המדינה הרשמית היא אמהרית, אנגלית היא השפה הפופולרית ביותר במדינה. בנוסף לאמהרית (הרשמית), נפוצות באתיופיה שפות אפריקאניות רבות ובעיקר טיגרית ואורומו.

ההיסטוריה של אתיופיה

אתיופיה בעבר

בני אדם חיו באתיופיה בעבר עוד לפני אלפי שנים. עם זאת הממלכה הידועה הראשונה באתיופיה נוסדה במאה הראשונה לספירה. ממלכת אקסום. אקסום היתה בקשר מסחרי ופוליטי עם הרומאים, הערבים וההודים. אקסום הפכה לנוצרית במאה הרביעית לספירה.

בשנת 642 כבשו הערבים את מצרים. בשנת 700 הם השתלטו על תוניס וקרתגו ועד מהרה הם שלטו בכל חופי צפון אפריקה. הערבים היו מוסלמים כמובן ותוך זמן קצר כל מדינות החוף בצפון אפריקה התאסלמו. אתיופיה נשארה נוצרית אבל היא נותקה מאירופה על ידי המוסלמים.

אתיופיה בימי הביניים פרחה. הכנסייה המפורסמת של סנט ג’ורג’ נבנתה בשנת 1200. עם זאת במאה ה-16 ירדו כוחה והשפעתה. באותו זמן הפורטוגלים הגיעו לאתיופיה דרך הים.

אתיופיה המודרנית

בסוף המאה ה-19 האירופים חילקו את אפריקה ביניהם ועד מהרה כל אפריקה היתה בידיים אירופיות למעט ליבריה ואתיופיה. האיטלקים פלשו אתיופיה בשנת 1896 אך הם הובסו על ידי האתיופים במערכה שנקראת קרב עדווה.

בשנת 1923 אתיופיה הצטרפה אל חבר הלאומים ואז בשנת 1935 איטליה פלשה אל אתיופיה. האיטלקים התנהגו באכזריות רבה והשתמשו בנשקים מתקדמים כגון גז רעיל. עד מהרה הם כבשו את אתיופיה. בשנת 1941 הבריטים שחררו את אתיופיה והקיסר היילה סלאסי שב אל כסאו.

בשנת 1974 הקומוניסטים תפסו את השלטון באתיופיה והקיסר הודח ונרצח. הקומוניסטים בראשות מנגיסטו שלטו במדינה ובאריתראה של היום ברודנות. הם רצחו אלפים מיריביהם ואת חלקם הגלו. בתקופה זו המדינה סבלה חרפת רעב.

למרבה המזל המשטר הקומוניסטי באתיופיה הודח בשנת 1991. בשנת 1993 אריתריאה קיבלה את עצמאותה ואתיופיה יסדה חוקה חדשה בשנת 1994. בחירות חדשות התקיימו בשנת 1995.

טבע באתיופיה

טבע ופארקים לאומיים באתיופיה

טבע ופארקים לאומיים באתיופיה

פארקים לאומיים

באתיופיה יש המון פארקים לאומיים, אתרי מורשת עולמית ואטרקציות תיירותיות נוספות שתוכלו לגלות ולחוות בעצמכם או עם הדרכה.

הפארקים הלאומיים של אתיופיה כוללים בין היתר את הרי סימיאן והרי באלה ובהם עושר רב של בעלי חיים אנדמיים. חובבי ההיסטוריה יהנו מהכנסיות החצובות בסלע של לליבלה, האסטלות הגבוהות של אקסום והטירות של גונדר. מקומות מעניינים נוספים הם הר הגעש ארטה אלה, אתר המורשת העולמית של אונסק”ו – מרכז התרבות קונסו, דרום אומו והאגמים עשירי הציפורים לאורך הבקעה.

נופים

מהיערות השופעים דרך מישורי המלח של מדבר דנקיל ועד הפסגות סחופות הרוחות של הרי סימיאן, אתיופיה היא ארץ של מגוון נופי מרהיב ומגוון ביולוגי עשיר.

מרכז אתיופיה היא רמה הררית שמכסה מחצית משטחה והרוב המכריע של האוכלוסייה חי בה. החלק הרצוף הנרחב ביותר של אדמה פורייה בצד המזרחי של אפריקה נמצא כאן וזהו מישור שנמצא בגובה של מעל 2,000 מטר וכולל בתוכו עשרות פסגות ובראשן ראס דשן, ההר החמישי בגובהו באפריקה.

בהרי אתיופיה יש מגוון מדהים של בתי גידול. ישנם יערות שופעים ירוקים מיושבים על ידי קופים ותוכים, צוקי אבן חול מפוסלים גבוהים משובצי כנסיות חצובות עתיקות, מישורים גבוהים מכוסים דשא ירוק, אברש ושדות מעובדים של טף, חיטה ותירס.

הנילוס הכחול, הזורם אל אגם טאנה, מזוהה עם שניים מפלאי אתיופיה. הראשון הוא הקניון של הנילוס הכחול (1,500 מטר עומק), התשובה של אפריקה לגרנד קניון. השני הוא מפלי הנילוס הכחול.

הבקעה הצפונית, הידועה גם בשם דנקיל נמצאת יותר ממאה מטרים מתחת לפני הים והיא ניחנה ביופי מסעיר. אזור ייחודי זה מלא הרי געש פעילים, אגמי לבה מבעבעים, מישורי מלח מסנוורים ואגמים מלאים במים מוגזים.

אגמים ונהרות

באתיופיה יש שפע של אגמי מים מתוקים המהווים בתי גידול לציפורים ובעלי חיים אחרים.

גוף המים הגדול ביותר של אתיופיה, אגם טאנה משתרע מהחלק ההררי בצפון מערב מהדינה על 3,670 קמ”ר והוא מהווה את גולת הכותרת של השמורה הביוספרית של אונסק”ו שהוכרזה ביוני 2015. עיר הנמל ההומה של אגם טאנה, בהר דאר, היא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באתיופיה והמרתקת שבהן, הודות לאקלים הטרופי הנעים שלה, הטבע הנהדר רווי הציפורים שבה ועושר המנזרים מימי הביניים השוכנים בה.

אגם טאנה הוא המקור העיקרי של הנילוס הכחול. הנילוס הכחול מזוהה עם הנהר המקראי שזרם מתוך גן העדן: “גִּיחוֹן–הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.” (השם המקראי של אתיופיה). מפלי הנילוס הכחול, במורד הזרם, מדורגים בין המפלים המרהיבים ביותר באפריקה, במיוחד בעונת הגשמים.

בבקעה מדרום לאדיס אבבה יש שרשרת של אגמי מים מתוקים גדולים (שרשרת אגמי עמק הריפט). מבין אלה, אגם לנגאנו נקי מבילהרציה ולחופיו שוכנים ריזורטים יוקרתיים, הוא מקום מפלט בסוף השבוע לאתיופים רבים שמגיעים לכאן מהבירה כדי לנפוש. בעוד שכל האגמים בעמק הריפט מאוכלסים במגוון ציפורים עשיר, אגם אביג’אטה בפרט מהווה מוקד צפרות מהגדולים באפריקה. מאות אלפי פלמינגו ורודים מגיעים לכאן לשלולית הרדודה.

אגם מלח באתיופיה

אגם מלח באתיופיה

רק 50 ק”מ מאדיס אבבה, שוכנת עיר הקיט דברה זית בתוך חמישיית אגמי מכתש יפים. בצד המערבי שלה, האגם הלא וולקני בשם Chelekleka מארח אלפי עגורים אירופיים בכל שנה מנובמבר עד פברואר.

במערב הרחוק, הנהר הרחב והאיטי בארו, יובל של הנילוס, מהווה מעגן נוח בעיר גמבלה (Gambella). גמבלה היא גם השער לפארק הלאומי גמבלה, אליו מגיעות המוני אנטילופות בכל שנה בין מרץ ויוני.

חיות בר

היערות של אתיופיה מגנות על חלק מהמינים היונקים הגדולים ביותר והנדירים ביותר של אפריקה בעוד שהסוואנה הנמוכה היא בית לחיות ספארי טיפוסיות כגון אריות ופילים.

כלב הפרא הנדיר בעולם, הזאב החבשי שנמצא בסכנת הכחדה הוא טורף שניזון בעיקר ממכרסמים כגון עכברושים וחולדות. כמחצית מאוכלוסיית העולם של החיה הזו מרוכזים בפארק הלאומי הרי באלה, הפארק הלאומי הרי סימיאן ואיזור גואסה. פארק באלה הוא גם מהווה הבית העיקרי לקודו ההרים. מין אנטילופה גדולת קרניים יחודית לאיזור.

בבון זנוב

בבון זנוב

בפארק הלאומי הרי סימיאן חיים מאות בבונים זנובים אנדמיים מרשימים. את הזכר ניתן לזהות באמצעות כתם אדום שנמצא באיזור הלב. הפרימטים הללו יחודיים בכך שהם חיים בעיקר על מישורים.

הפרסתן היחיד מדרום לסהרה שחי באפריקה הוא היעל האתיופי שנמצא בסכנת ההכחדה. האוכלוסייה שלו בשנות השישים ירדה אל מתחת ל-200, אבל האיסור על ציד שלו גרם לעלייה באוכלוסיתו והיום נמצאים באיזור יותר מ-1200 פרטים.

קופים מיוצגים היטב ברחבי אתיופיה, בין אם זה הקולובוס השחור-לבן שמתנדנד לו ביערות של האזור ההררי המערבי, דרך הגונון הירוק השובב שמשוטט לאורך אגמי הבקעה, או הבבונים כמו בבון מצריים ובבון הזית שחיים בבתי גידול פתוחים יותר כגון הפארק הלאומי אוואש.

כמו במדינות רבות באפריקה, האריה, הפיל, הבאפלו, הג’ירפה וחיות בר ספארי טיפוסיות אחרות נמצאות בעיקר בכמה פארקים לאומיים כמו בצ’ברה-צ’ורצ’ורה, מאגו, אומו וגמבלה.

חוויות ואטרקציות באתיופיה

אתיופיה משופעת באטרקציות רב חושיות ובחוויות שיותירו אתכם פעורי פה. הטיול במדינה מומלץ לחובבי הטבע והתרבות והיא מאפשר, גם בימים אלה, הצצה אל העבר דרך השבטים והנופים, העתיקות והערים השונות שבחלקים מהן הזמן קפא מלכת. כאן תוכלו לקרוא עוד על כל הפעילויות שיש לאתיופיה להציע לכם.

תרבות אתיופית

אתרי מורשת אתיופיות

באתיופיה נמצאים אתרי מורשת תרבותית רבים. ביניהם כאלה שהוכרו על ידי אונסק”ו.

  • אקסום – הריסות העיר אקסום, הסמל העתיק של אתיופיה שהיתה בעבר המדינה החזקה ביותר בין האימפריה הרומית המזרחית ופרס. בעיר יש אובליסקים, אסטילות ענקיות, קברים מלכותיים, וחורבות של טירות.
  • פַאסִיל גִמבּ – מבצר שהיה מקום מגוריהם של הקיסרים האתיופיים במהלך המאה ה-16 וה-17. שרידי העיר שופצו בסגנון בארוקי על ידי מיסיונרים ישועים.
  • העיר ההיסטורית הרר – העיר יושבת על רמה מוקפת נחלים וסוואנה. יש בה 82 מסגדים, 102 מקדשים, ועיצוב פנים ייחודי. הרר היא העיר הרביעית בקדושתה לאסלאם.
  • הנוף התרבותי של קונסו – העיר משתרעת על פני שטח גדול שעליו נבנו טרסות תחומות בחומות אבן, יישובים מבוצרים ומערכות שיתופיות לאספקת מים.
  • העמק התחתון של נהר אוואש – במקום נמצאו ממצאים פלאונתולגיים מלפחות ארבעה מיליון שנה, כמו השלד של לוסי, עדות להתפתחותה של האבולוציה האנושית.
  • העמק התחתון של נהר אומו – האתר הפרהיסטורי הזה ממוקם ליד אגם טורקנה וובו נמצאו ממצאים מאובנים רבים.
  • הכנסיות החצובות בסלע של לליבלה – במקום עשר כנסיות מערה מהמאה ה-13.
  • הפארק הלאומי הרי סימיאן – הרמה האתיופית הזו כוללת פסגות הרים משוננים, עמקים עמוקים, וצוקים חדים.
  • טייה – האתר הארכאולוגי הזה מכיל 36 מונומנטים, וביניהם 32 אסטילות מגולפות המכוסות סימנים מסתוריים.

קפה אתיופי

היערות בהרי מערב אתיופיה הם המקור של הקפה אשר עדיין גדל למכביר מתחתם יחד עם שפע של חיות בר אחרות.

השמורה הביוספרית קאפה על 7,600 הקילומטרים שבה היא הגדולה ביותר והנגישה ביותר מבין שלוש השמורות שהוכרו ע”י אונסק”ו. המקום הנו מאגר חשוב של מגוון גנטי של קפה כיוון שסוגים רבים ושונים של פולי קפה עדיין גדלים פרא באזור. ביערות הגשם של מערב אתיופיה גדלים גם צמחי מאכל שונים אחרים כגון הל יער, פלפל יער ודבש.

מוזיאון הקפה הבינלאומי בונגה נמצא כעת בשלבי בנייה בעיירה Bonga, עיירה נעימה שממוקמת בלב השמורה הביוספרית קאפה. במשרד התיירות בבונגה ממליצים על סיורי יום ולילה מודרכים אל השמורה הביוספרית. במהלך הסיור תוכלו לראות תצורות סלע טבעי מדהימות שנקראות “הגשר של אלוהים” ועץ שנקרא אם-הקפה. הצמח החי העתיק ביותר בעולם מסוגו. ביערות הקפה של מערב אתיופיה תוכלו לפגוש בקוף הקולובוס השחור-לבן, במגוון נפלא של ציפורים וחיות בר אחרות.

אזורים חשובים אחרים בהם מגודלים פולה קפה הם: Harar, Jimma, Yirga Chafe ואגנו של אגם טאנה. צמחי קפה פרא לעתים קרובות נמצאים מתחת לקטעי יער קטנים והם מתוחזקים על ידי כנסיות כפר רבות ומנזרים שונים ברחבי אתיופיה.

בבקה (Bebeka) וטפי (Tepi) הם מקומות מעולים ללמוד על ייצור קפה, לטייל ולנוח.

פלאונטולוגיה

הטענה כי אתיופיה היא ערש המין האנושי היא החזקה ביותר בזכות שורה מרשימה של תגליות פליאונטולוגיות בעיקר באזור עפר (Afar) שבצפון עמק הריפט. 14 מאובנים החשובים ביותר להבנתנו את האבולוציה אנושית נמצאו בעולם. 11 נמצאו באתיופיה.

השלד של לוסי במוזיאון הלאומי באדיס אבבה

השלד של לוסי במוזיאון הלאומי באדיס אבבה

המאובן המפורסם ביותר שנחשף באתיופיה הוא לוסי, שלד חלקי של נקבת הומיניד, שגילה 3.2 מיליון שנים. השלד התגלה על ידי הפרופסור האנתרופולוג דונלד ג’והנסון ותלמידו טום גריי באיזור הדר (Hadar) בשנת 1974. המבנה שלה השלד הוכיח שההולכים על שתיים התפתחו הרבה יותר מוקדם ממה שהניחו בעבר. השם שניתן לתגלית “לוסי” נבע משירם של הביטלס “Lucy in the Sky with Diamonds” שהתנגן במחנה בזמן שהיא נמצאה.

בשנת 1997, האנתרופולוג האתיופי יוהנס היילה סלאסי גילה באיזור עפר את ההומינידים העתיקים ביותר בעולם אשר מתוארכים ללפני 5.5 מיליון שנה.

באתיופיה גם התגלו כלים מתקופת האבן. העתיקים ביותר המוכרים בעולם. מלפני יותר מ -2.5 מיליון שנה, אלה נחשפו באיזור עפר באתר שנקרא גונה. באתרים דרומיים יותר לצד נהר האומו התגלו המאובנים הידועים העתיקים ביותר של האדם המודרני (ההומו ספיינס ספיינס).

במוזיאון הלאומי באדיס אבבה מוצגים שרידיה של לוסי כמו גם מספר מאובנים עתיקים משמעותיים אחרים. כלים מתקופת האבן מוצגים ב-Melka Kunture מדרום לאדיס אבבה.

עבודות יד אתיופיות

אתיופיה עשירה בתרבות עם ביטויים אמנותיים המשתקפים בחפצי אמנות מסורתית. יש באתיופיה היום למעלה מ-80 קבוצות אתניות המרכיבות את האוכלוסייה וכל אחת משמרת את זהותה בעזרת אוכל, שפה וצבעים המיתרגמים לתוך עבודות יד ייחודיות לכל פלח אוכלוסיה.

בעלי מלאכה מקומיים, גם בעבר, ייצרו את רוב הפריטים החיוניים לחיי היומיום. החל מטקסטיל, ריהוט למטבח כדים וכלי עץ. בעלי המלאכה היוו חלק בלתי נפרד מכלכלת הכפר והם השתמשו בכישוריהם כדי להביא צבע והתרגשות לאובייקטים פשוטים כמו סלי דשא טבעי המקושטים בחרוזים צבעוניים וקונכיות.

היום, אמנים אתיופיים עדיין יוצרים יצירות אמנות, בין אם אלו סלים ארוגים פשוטים המיועדים לשמירת האינג’רה שלהם טרייה או צלבי כסף יפהפיים אותם מציגים כמרים אתיופיים בטקסים המקודשים ביותר שלהם.

למרות שמסורות רבות מתפוגגות בשל תוצרת החוץ שמציפה את המדינה, האמנים האתיופיים ממשיכים ליצור אמנות יפה ומאפשרים למבקרים לרכוש ולקחת הביתה מעט מהארץ הנפלאה הזו.

חגים ואירועים באתיופיה

טקסים וחגיגות באתיופיה

טקסים וחגיגות באתיופיה

באתיופיה כמו בכל מדינה אחרת יש חגיגות לאומיות רבות. חלקן בעלי מאפיינים דתיים וחלקם לא. החגים העיקריים שנחגגים כמעט בכל רחבי אתיופיה הם:

חגיגות הטימקט – חג ההתגלות

חג הטימקט הוא חג אתיופי-נוצרי שנחגג לזכר הטבלת ישו. הוא החג החשוב ביותר באתיופיה והוא למעשה חג בן 3 ימים שמתחיל בלילה של צום ונמשך עד היום הגדול עצמו. בערב החג מוצאים העתקים של לוחות הברית (תאבות) מהמזבחות השונים השמורים בכל כנסייה אתיופית, הם נעטפים בבדים עשירים והם נישאים בתהלוכה חגיגית במיוחד על ראש כהן הדת.

חגיגות המסקל – חג מציאת הצלב המקורי

חג המסקל הוא החג השני המורכבות  בחשיבותו אחרי חג הטימקט. המילה מסקל היא למעשה תרגום של המילה “צלב”. בחג מונצח מציאת הצלב המקורי של ישו על ידי הקיסרית הלנה. בעיר הבירה אדיס אבבה, החגיגות מתחילות אחר הצהריים ותהלוכות לפידים המורכבות מכמרים הלבושים בגדי חג צבעוניים, סטודנטים, תזמורות וחיילים הנושאים צלבי ענק בוערים נעות אל כיכר מסקל מכיוונים שונים בשירה אדירה. אלפים מתאספים בכיכר כדי לקבל בברכה את עונת האביב ולהיפרד מהגשמים. ככל שהערב הולך ומעריה, הלהבות בוערות ועד אור הבוקר הפירמידה שהודלקה נשרפת לגמרי עד שהעץ הגדול שבמרכזה סוף סוף נופל לאחר מספר שעות. במהלך החגיגות בירה מקומית נשפכת כמים והאוירה ברחובות עליזה ושמחה במיוחד.

חגיגות ה”גנה” – חג המולד

חג המולד נחגג בתחילת ינואר אחרי 40 ימים בהם נהוג שלא לאכול בשר. בערב חג גנה, אנשים נאספים אל הכנסיות למיסה שנערכת במשך כשלוש שעות. אנשי הדת, “דבטרה” שרים מזמורים בדיוק כמו לפני אלפי שנים.
אחרי המיסה כולם מתפזרים אל הבתים כדי לאכול ולחגוג. בהרבה בתים מוכנות ארוחות מיוחדות מסורתיות.

חגיגות מריה הקדושה – חג הידאר ציון

מריה הקדושה היא אחת הדמויות הנערצות ביותר בקרב האתיופיים הנוצרים. במצטבר, כמעט חודש בשנה מוקדש לחגיגות שונות להנצחת זכרה. באירועי החג שנערכים בסוף נובמבר בעיר אקסום לוקחים חלק מאות אלפי אנשים מכל אתיופיה.

אוכל ושתיה

לאתיופיה יש מטבח ייחודי שמתאים במיוחד לטבעונים ולכאלו שאוהבים אוכל מתובל. עם זאת, במלונות התיירותיים מגישים מנות בינלאומיות שמתאימות לאכלנים הפחות הרפתקניים.

מנת הדגל האתיופית היא אינג’ירה, מעין פנקייק תפוח שמגיע ב-3 צבעים: לבן, חום ואדום. הקמח לאינג’רה מותפח במשך 3 ימים לפני האפייה ומכאן המרקם והטעם המריר שלו. את האינג’רה הטובה ביותר מכינים מ-טף (Tef), נבט ללא גלוטן שעשיר בסיבים תזונתיים ושמכיל 15% חלבון וכן יותר סידן וברזל מאשר רוב הדגנים. טף הוא ייחודי לאתיופיה והוא הדגן היחידי שמכיל שמרים סימביוטיים, כלומר אין צורך בשמרים נוספים כדי להכין אינג’רה.

עם האינג’רה מוגשים מספר רטבים סמיכים כמו טיבס (Tibs), בשר מטוגן ומתובל שמעורבב עם בצלים ופלפלים, שירו (Shiro), פירה מחומוס מתובל ו-קאי ווט (Kai Wot), תבשיל חם שמוכן לרוב מדגים, או מבשר של בקר, עוף או צאן.

אכילה בידיים נהוגה באתיופיה וכן נהוג שמספר אנשים אוכלים מאותה צלחת, תולשים חתיכות של אינג’רה ומשתמשים בהם כדי לגרוף את המילוי.

טבעונים מתקבלים בברכה באתיופיה כי במדינה יש כ-200 ימי צום דתיים בשנה, כלומר ימים שבהם לא אוכלים בשר. ימי רביעי ושישי הם תמיד ימי צום וכן 40 ימי הלנט האתיופי (רוב הימים בחודשים מרץ ואפריל) וכן מגוון של ימי חג אחרים. מנה פופולרית בימי הצום היא סוג של מזנון צמחוני שנקרא אטקילט באינאטו (Atkilt Bayinetu) שכוללת מנות טבעוניות המוגשות על צלחת של אינג’רה.

הלחם האתיופי נקרא דאבו (Dabo) והוא מוגש לרוב במקום אינג’ירה. מנת פופולרית אחרת במיוחד בדרום אתיופיה היא אנסט (Enset). רוב המסעדות לתיירים יגישו כאמור גם אוכל בינלאומי שנקראות כאן “אוכל של לבנים” (Faranji).

אוכל אתיופי

אוכל אתיופי

משקאות פופולריים הם בירה משעורה שנקראת טלה (Tella) וסוג של יין מדבש שנקרא טג(Tej). מספר סוגים של בירה מסוג לאגר נמצאים באתיופיה אף הם ויינות אדומים ולבנים מיוצרים ע”י Rift Valley Wine בבאחוזה בבעלות צרפתית בזיואי (Ziway). מים מוגזים מקומיים בשם אמבו (Ambo) יש כמעט בכל מקום וכן מספר סוגים של מים מינרליים.

באדיס אבבה יש מספר מסעדות שמוגש בהן אוכל אתיופי במסעדות מסורתיות כולל מוזיקה וריקודים מסורתיים.

בהתחשב בהיסטוריה ובגאוגרפיה של המדינה, זה הגיוני. המטבח מלווה את התרבות האתיופית והוא מבוסס על מרכיבים שהאוכלוסיה הכירה לאורך אלפי שנים של סחר חליפין עם המזרח התיכון, אסיה ומדינות הים התיכון.

קניות באתיופיה

באתיופיה ניתן לרכוש מגוון של עבודות יד. רקמה, תפירה, עץ ועור. השווקים, בתי העסק ומרכזי הקניות פתוחים בימים שני עד שישי, לרוב בין 08:30-12:30 ובין 13:30-17:00. חנויות פתוחות ללא הפסקה השעות המאוחרות של הערב.