הפארק הלאומי גמבלה – Gambella

הפארק הלאומי גמבלה (תמצאו אותו גם בשמות Gambella או Gambela) הוא אמנם הגדול שבפארקים הלאומיים באתיופיה אך הוא נחשב לאחד הפארקים הפחות מפותחים במדינה. הפארק נמצא במחוז גמבלה במערב אתיופיה כ-15 דרום-מערבית לבירת המחוז גמבלה. הפארק נוסד בשנת 1973 ושטחו משתרע על יותר מ- 5000 קמ”ר.

איכר בפארק הלאומי גמבלה - מערב אתיופה

איכר בפארק הלאומי גמבלה – מערב אתיופה

הפארק נהנה מכמויות גבוהות של משקעים במהלך השנה (בעיקר בעונה הרטובה ממאי עד אוקטובר) ומטמפרטורה ממוצעת של 27 מעלות צלסיוס. הגובה הממוצע בפארק הוא 500 מטר מעל פני הים.

גמבלה – שמורה שכולה טבע

הפארק מגוון מבחינת פני השטח שלו (יש בו ביצות, ערבות, יערות וסוואנה) והחיות האנדמיות שבו כמו האנטילופה מסוג “קובוס הנילוס“. בפארק מתרחשת ההגירה השנייה בגודלה באפריקה של חיות-בר והפארק כולל 69 מינים של יונקים, 327 מינים של ציפורים, 7 מינים של זוחלים, 493 מינים של צמחים ו-92 מינים של דגים. בין החיות שניתן למצוא בפארק: פילים, תנינים, באפלו, נמרים, ג’ירפות, היפופוטמים, זברות, אריות, אנטילופות ומינים שונים של ציפורים וקופים. בפארק יש גם 3 בעלי חיים בסכנת הכחדה כמו למשל הפיל האפריקני והג’ירף הנובי.


איך אפשר בלי קצת היסטוריה?

עד 1940 שימש נהר הבארו (Baro) שבגבול הצפוני של הפארק כנקודה אסטרטגית מסיבה אחת: דרך נהר זה ייצאו את הקפה האתיופי. למעשה, שטחי הפארק היו המוקד השלטוני החשוב ביותר של האיטלקים (מ-1902 ועד מלחמת העולם השניה) ושל הבריטים ששלטו אז במקום. כאן גם הוקם נמל ששימש בעונה הגשומה להעברת קפה דרך הנילוס ומשם לים. כיום ניתן לצפות במקום בשרידי המחסנים והרציפים שבהם הצליחו לעגון אז עד 40 ספינות בו-זמנית.

מזרח, צפון או דרום-מערב?

אופי הפארק משתנה בהתאם לרוחות השמיים ויש הבדל מהותי בין חלקיו המזרחיים, הצפוניים והדרום-מערביים. למשל, הצד המזרחי כולל את האגמים אלוורה (Lake Alware) וטאטא (Lake Tata) וצידו הצפוני מיושב ע”י שני שבטים: בני השבט אנואק (Anuak) שעוסקים בדיג בנהר בארו (גבולו הצפוני של הפארק שהוא אחד מיובלי הנילוס) ובני שבט נואר (Nuer) שעוסקים ברעיית צאן ובקר.

השבטים בפארק גמבלה

אמנם בני שני השבטים נחשבים לפרימיטיביים, אך הם ידועים בהכנסת האורחים שלהם ויש להם תרבות, שפה והיסטוריה מרתקת. בני שני השבטים מתגאים בצלקות דקורטיביות לאורך גופם (בעיקר בחזה, הבטן והפנים) והם עונדים תכשיטים ייחודיים: צמידים כבדים מעצמות בעלי חיים ומחרוזות של חרוזים בהירים. בני שני השבטים מחוררים את שפתם התחתונה ומשחילים בה יתדות משנהב או מפליז.

בני שבט האנואק

שימו לב: לעיתים שמם ייכתב כ- Anyuak, Agnwak או Anywaa. בני שבט אנואק מונים כמיליון בני אדם והם מתגוררים בכפרים לאורך גדות נהרות במזרח אפריקה, בעיקר מערב אתיופיה ודרום-מזרח סודן. מקור השבט הוא באזור הנילוס העליון וכיום הם נפוצים גם במערב העולם, בעיקר במדינת מינסוטה שבארצות הברית, אליה ברחו כפליטים באמצעות התכנית ליישוב פליטים.

בני שבט הנואר

לעומתם, שבט הנואר נחשב לקבוצה האתנית הגדולה בדרום-סודן והם חולקים מנהגים, שפות, מיתוסים ותרבות עם שבטים אחרים בדרום סודן, בעיקר עם שבט הדינקה. כיום השבט מונה כ-3 מיליון איש אך כאמור רובו נמצא בסודן. גברי השבט עוברים טקס חניכה שכולל חתיכת 6 קווים אופקיים מקבילים לאורך המצח בתער. בתחום המילה יש הבדל בשבט בין גברים לנשים: מילת נשים היא טקס חובה ואילו מילת גברים נעשית שם בצורה חלקית.

לטייל בפארק גמבלה

למעשה, חלקיו המזרחיים והצפוניים של הפארק מתאימים לטיולי צפרות ולא לטיולי ספארי מסיבה אחת: רוב חיות הבר מרוכזות בצידו הדרום-מערבי של הפארק. עם זאת, צד זה הוא ביצתי ולכן הוא הכי פחות נגיש ותיירותי. אזור זה נחשב למתוח מבחינה אתנית כי בו מצאו פליטים מסודן השכנה את ביתם. בכל מקרה –  אין כל שירותי תיירות במרחבי הפארק והלינה אפשרית אך ורק בעיר גמבלה.

מתי לטייל בפארק?

עדיף לתכנן את הטיול לפי תנאי השטח, לפי מזג האויר ולפי העניין האישי. לחובבי טבע מומלץ לבקר במקום בחודשים ינואר- מרץ, עונת ההגירה השנתית של יותר ממיליון אנטילופות. כמו כן, כדאי להימנע מביקור במקום בחודשים אוגוסט-אוקטובר כי בחודשים האלו הפארק מוצף והכבישים מנותקים. כאמור בפארק אין כל שירותי תיירות ולכן ביקור בו נחשב להרפתקה במשך כל השנה.

איך מגיעים לפארק?

  • אוטובוס – קחו אוטובוס מאדיס אבבה. רק דעו שהנסיעה אורכת כיומיים.
  • טיסה – יש 2-4 טיסות מאדיס אבבה לגמבלה בכל שבוע.
  • השכרת רכב – תוכלו לשכור רכב 4X4 באדיס אבבה ולנסוע משם אל גמבלה במשך כ-12 שעות.

הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם