עמק נהר האומו והשבטים

עמק נהר האומו הוא האזור המגוון ביותר באתיופיה מבחינה תרבותית ולשונית. נהר האומו זורם במערב אתיופיה ונחשב לאחד הנהרות הגדולים והחשובים במדינה. דרום עמק האומו (עמק נהר האומו התחתון) הוכרז כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו ב-1980 הודות לממצאים הפלאונטולוגיים שבו.

גבר מבני שבט האמר - נהר האומו

גבר מבני שבט האמר – נהר האומו

נהר האומו

נהר האומו זורם לאורך 760 ק”מ מרמת אתיופיה (2,400 מטר מעל פני הים) שנמצאת כ-200 ק”מ מערבית לאדיס אבבה. הנהר זורם דרומה ומנקז בזרימתו שני מחוזות במדינה: מערב מחוז מדינת אורומיה ומרכז מחוז מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום. הנהר מסתיים בדלתה באגם טורקאנה שנמצא בגובה 360 מטר צפונית לגבול עם קניה. הבדלי הגבהים בנהר יוצרים שיפוע אידיאלי לקיום רפטינג בחודשים ספטמבר-אוקטובר בחלקים התחתונים של הנהר כי בחלקיו העליונים של הנהר יש מפלים שהופכים אותו לבלתי נגיש.

נהר האומו הוא ביתם של שני פארקים לאומיים

עמק נהר האומו בעבר

בחלקו התחתון של נהר האומו התגלו שרידים אנושיים בני 195,000 שנה בשני אתרים. שרידים אלו מהווים את השרידים המוקדמים ביותר של ההומו ספיינס המודרני, מה שהביא להכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית  מטעם אונסק”ו. בנוסף, התגלו באזור כלים שתוארכו ל-2.4 מיליון שנים. גולת הכותרת בביקור ובטיול ברחבי עמק נהר האומו הוא הביקור בשבטים השונים – שבטי עמק נהר האומו.

לינה בעמק נהר האומו

עוד על דרום אומו

שבטי עמק נהר האומו

בעמק האומו מתגוררות כ-20 קבוצות אתניות שונות ששומרות על מנהגיהן, מסורותיהן, אמונותיהן ועל תלבושותיהן המסורתיות. שבטים אלו הם חלק מ-80 השבטים השונים שחיים באתיופיה, כאשר לכל שבט שפה משלו ומנהגים שבסיסם במסורות פגאניות.

מנהג רווח בקרב שבטים רבים הוא צילוק הגוף ע”י פציעת העור וזיהום הפצע בעפר. צלקות אלו נחשבות לסממן גברי שמסמל אומץ לב ולסממן נשי שמסמל יופי ואטרקטיביות. הדרך הטובה ביותר לחקור את שבטי עמק האומו היא לבקר בעיירות המקומיות בימי השוק. אפשרות נוספת היא לבקר בנהרות המקומיים שמשמשים כמקום מפגש, רחצה, כביסה ונקיון של הבהמות ושל כלי הרכב.

לאלו שביניכם שמעדיפים את האופציה הנפוצה יותר אנחנו ממליצים לפגוש אנשים בצידי הדרכים. באתיופיה בכלל ובאזור נהר האומו בפרט, משמשים הכבישים כקניון אחד גדול שבו נמכרת התוצרת המקומית, למשל פירות כמו דלעת, תירס ובננות, תבלינים כמו צ’ילי וקפה ועוד, תלוי בגידולים של כל אזור. ואגב, הכבישים באתיופיה עמוסים באנשים 24/7 כך שהם פסיפס אנושי אחד גדול, במיוחד באזור עמק נהר האומו על שבטיו השונים והתלבושות המסורתיות המרהיבות.

אם תכננתם אתיופיה בקרוב, מהרו והגיעו גם אל עמק האומו סיבה אחת – הכבישים לאזור הכפר משתדרגים כל העת ואיתם הפתיחות של השבטים למודרניות. מצד אחד זה משפר את החיים של המקומיים מבחינת רפואה, חינוך וחקלאות, אבל מצד שני האותנטיות השבטית בסכנה.

שבט האמר

שבט האמר הוא הגדול ביותר בעמק האומו והוא כולל כ-50,000 איש ואישה שמתפרנסים מגידול עדרי בקר. השבט מתגורר סביב העיירה טורמי שמהווה מרכז של סחר חליפין ומקום מפגש חברתי. הבקר הוא לא רק מטבע עובר לסוחר בשבט, אלא מהווה אינדיקציה לעושרו של בן השבט ותשלום מקובל למוהר.

נשות השבט מסתובבות חשופות חזה והן לבושות בבגד שעשוי מעור עזים ועטויות בכל גופן בתכשיטים, צדפים ומחרוזות. כל נשות השבט מסורקות בראסטות דקות שמרוחות בשומן של חמאת עיזים וטין טבעי אדמדם. להבחנה בין הרווקות לנשואות כורכות האחרונות חישוק אלומיניום סביב צווארן אבל מכיוון שהפוליגמיה נפוצה פה, החישוקים של הנשים הראשונות יהיו מפוארים יותר כדי להזכיר לכולם שיש להם מעמד מיוחד.

גברי השבט מצוידים לרוב בנשק ונושאים איתם שרפרף קטן מעץ מגולף שמשמש ככסא לישיבה. אוזני הגברים יהיו עטויות עגילים, לחלציהם בד צבעוני, ראשם מרוח בעיסת בוץ צבעוני בצורת כתר שבחלקה האחורי נוצת יען כסמל לגבורה. התסרוקות של הגברים מעידות על מעמד חברתי ועל אומץ לב, כך שאפשר להבין למה הם מקדישים זמן רב לעיצוב הפריזורה. גם לשרפרף יש תפקיד בעסק. הם משעינים עליו את הראש בעת השינה כדי לא לפגוע בתסרוקת.

לשבט זה טקס חניכה ייחודי בשם קפיצת שוורים. הטקס מתחיל בשעות הבוקר. נערות השבט רוקדות במעגל שבמרכזו פרות כשלרגליהן פעמונים ובפיהן שופרות ממתכת שבעזרתן הן קוראות למשתתפי הטקס. כחלק מהטקס מתבקשים הנערים להצליף בגב הנערות בענפי עץ ולגרום להן לצלקות. צלקות אלו מעלות את מעמדן של הנערות והופכות אותן לנחשקות יותר. אחר הצהריים מתקיים טקס קפה מסורתי ולאחריו גולת הכותרת – קפיצת השוורים.

קפיצת שוורים בעמק נהר האומו

קפיצת שוורים בעמק נהר האומו

בטקס זה אוחזים 20 נערים בקרניים ובזנבות של 10 שוורים ונער ערום מדלג מעליהם. הנער צריך לדלג 4 פעמים רצופות בלי ליפול כדי להיחשב לגבר. הצלחה בקפיצות השוורים היא האות להתחלת החגיגות שנמשכות עד אור הבוקר וכוללות אוכל, שתייה וריקודים.

אגב, הטקס אינו מתקיים באופן קבוע כך שאם נפלה בחיקכם ההזדמנות לצפות בו – לכו על זה כי אי אפשר לדעת מתי תהיה לכם הזדמנות נוספת…

שבט קארה/שבט קארו

שבט זה מונה כ-1000 איש ומתגורר בג’ונג’לים בגדה המזרחית של נהר האומו בעיירות מורולה ודוס. בני השבט מאופיינים בציורי גוף שמבוססים על צבעים מתערובת של פחם, גיר, אבקות סלעים וברזל וכן בצלקות בפנים ובבטן שמסמלות אצלם יופי ואומץ. סימן היכר נוסף של בני השבט הוא פירסינג של מסמר מתכת בשפתם התחתונה. שבט זה נוהג לעטות על גופו מתכות שונות ואנשיו ידועים בכך שהם הופכים למרוגזים מאוד אם מצלמים אותם בלי רשות.

בעבר אנשי השבט האמינו שקללה רובצת עליהם בשם מינגי. מינגי הם תינוקות שנולדו לנשים שלא קיבלו ברכה מזקני השבט עם כניסתן להריון, תינוקות שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין, תאומים או תינוקות ששיניהן העליונות צמחו לפני השיניים התחתונות. לפי המסורת, תינוקות אלו מביאים אסונות טבע, מחלות וצרות ולכן הם מומתים ע”י אבותיהם ביער, מושארים בשטח על האדמה לרעוב למוות או נזרקים לנהר ומשמשים כמאכל לתנינים. כל זאת נעשה מתוך “כוונה טובה” כדי למנוע את התפשטות הקללה לשבט כולו, אבל גרם להתדלדלות במספר אנשי השבט ולכן התופעה הזו כיום היא נדירה.

שבט מורסי

שבט זה מתגורר בתחומי הפארק הלאומי מאגו ליד העיירה ג’ינקה והוא מונה כ-7000 איש שדוברים את שפת המורסי. כלכלת השבט מבוססת על גידולים שונים כגון סורגום, תירס, בקר ודבש.

אשה מבני שבט מורסי בעמק נהר האומו

אשה מבני שבט מורסי בעמק נהר האומו

נשות השבט מוציאות מגופן בילדות שורה שלמה של שיניים תחתונות ומשחילות במקומן דסקית חימר. עד היום לא ידוע מקור המנהג ויש שתי סברות עיקריות בנושא:

  • השחלת הדסקית מכערת את הנשים ומונעת מסוחרי עבדים לחטוף אותן.
  • הדסקית מונעת מיצר הרע לחדור לגופה של האישה.

יהיה מקור המנהג אשר יהיה עד היום גודל הדסקית מעיד על מעמדה של האישה: ככל שהדסקית גדולה יותר כך מעמדה רם יותר. המהדרות משחילות בילדותן גם דסקיות עץ לתוך תנוך האוזן.

גברי השבט נלחמים זה בזה במקלות שנקראים דונגה ומנצחי הקרב זוכים במעמד, בערך, בכוח וגם בבחירת ליבם. גברי השבט נחשבים לאומנים בקישוטי פנים וראש שכוללים ציורי גוף בצבעים טבעיים ואביזרים שונים. טקס הבגרות של נערי השבט כולל חיתוך שק האשכים אבל הם מפחדים דווקא ממים: כדי לעבד את אדמותיהן הם חוצים את הנהר בסירות הקאנו של בני שבט הקווגו.

שבטים נוספים בעמק נהר האומו

שבט קונסו

שבט חקלאי שמעבד את האדמת הגבעות שבה הוא מתגורר באמצעות טרסות. השבט מפורסם בזכות פסלי עץ גדולים בקברים של בני השבט שמתעדים את קרובי המשפחה של הנפטר, את חבריו ואת אויביו.  שבט זה מתגורר במבנים בעלי גגות יחודיים והחצאיות של נשות השבט דומות לגגות האלה.

כפרי שבט הקונסו מוקפים בחומות אבן שמשמשות כשריד לימים עברו, כלומר לימים שבהם הם הותקפו ע”י שבטים יריבים או חיות טרף. בלב הכפר בקתת בוץ נמוכה שמשמשת למגורים של צעירים הכפר הרווקים. למגורים המשותפים יש מטרה אחת – איגוד הכוחות הכשירים למקרה של התקפה או למקרה שנדרש פינוי רפואי דחוף (ברגל כמובן) למרפאה הקרובה שלעיתים נמצאת במרחק של קילומטרים רבים.

כפר ברמת קונסו

כפר ברמת קונסו

גם לצעירי השבט זה סוג של טקס מעבר לבגרות – הרמת אבן גדולה שנמצאת במרכז הכפר. אבן זו גם מסמלת את ההיסטוריה של השבט כי היא קשורה למקלות בעלי משמעות. אנשי השבט מאמינים שכל מקל מסמן 18 שנה ולפי הספירה שלהם השבט בן 810. כל 18 שנה או כל מקל מתחלף דור המנהיגים של השבט באופן דמוקרטי ועצמאי, כך שהשבט אולי נחשב צעיר במונחים מודרניים אבל יש מה ללמוד ממנו.

ואגב, את פולי הקפה שהם מגדלים הם מוכרים כך שהם גם סוחרים ממולחים. ומה הם שותים? את העלים של שיח הקפה עם תבלינים כמו בזיליקום.

הקברים של מנהיגי השבט הם השלב האחרון במסע ארוך. מסע זה כולל חניטה ושימור בדבש ובמלח למשך 9 שנים, 9 חודשים, 9 שבועות ו-9 ימים ורק אז הן נקברות. למספר 9 יש משמעות רבה בקרב אנשי השבט והוא נחשב למספר קדוש, למשל בשבט יש בדיוק 9 תתי-שבטים שקשורים ביניהם בקשרי נישואין. בני זוג מאותו תת-שבט אינם מורשים להינשא זה לזה כדי למנוע מחלות ומוטציות גנטיות.

עוד על רמת הקונסו ושבט הקונסו – כאן

שבט דורזה

שבט זה ידוע ביכולת האריגה שלו ובזכות מבנה הבתים הדומה לאיגלו או לפיל, תלוי ביכולת הדמיון של המתבונן. כל הבתים של בני שבט הדורזה נבנים בגובה אחיד וכוללים אגף לחיות המשק, אך הודות לטרמיטים שמכרסמים את בסיס הבתים, חלקם נמוכים בכמה סנטימטרים מהבתים של השכנים. אז מה עושים? בני הדורזה מחכים עד לשלב שבו הם לא יכולים ללכת זקופים בביתם ואז בונים בית חדש.

כל כלי הבית בבתים של בני השבט עשויים מחומרים מתכלים וטבעיים, למשל הדלעת המקומית בשם קלבסה משמשת ככוסות להגשת הקפה המסורתי וכדלי לחליבת העז המשפחתית. גם התזונה של בני השבט מבוססת על מאכלים מקומיים, בעיקר תפוחים ושזיפים אבל גם קפה וטבק.

שבט דסאנץ’ (Dasanech)

שבט זה חי על מצוק ונחשב לדרומי שבשטי נהר האומו. פרנסת השבט מבוססת על בקר, דגים מאגם טורקאנה וגידולי תבואה. בני השבט סוחרים בעיקר עם בני שבט קארו השכן שמתגורר במבני עץ ופח דמויי אוהלים.

בשבט זה כולם (גם הגברים וגם הנשים) עונדים תכשיטים, בעיקר שרשראות וצמידים למרות שהם נחשבים לאחד השבטים העניים במדינה. לבני השבט יש דרך ייחודית להבחין בין אישה נשואה לרווקה: אישה רווקה לובשת חצאית עור שחושפת רגליים ואילו לאישה נשואה יש גזרה סגורה יותר.

ואגב, מי שמנהלות את ענייני השבט בפועל (כולל בניית בתים) הם הנשים כי הגברים עסוקים בחקלאות וברעיית צאן. ומה הם אוכלים? בעיקר דייסות ובירה מקומית מדגנים שגדלים באזור. ולא, החיים כאן לא דבש כי הפוליגמיה נפוצה וכך גם נישואי קטינים ומוהר מטורף. אתם יכולים להתנחם בשתיית אלכוהול לאור המדורה בלילה, אבל כדאי להצטייד במתורגמן כי השתייה מלווה בשיחות נשיות (כן, שוב הן) בעגה המקומית.

שבט ניאנגטום

שבט שמתגורר בגבול עם דרום סודאן ומתאפיין בצלקות גוף מיוחדות שמסמלות אומץ לב. אנשי השבט שהרגו יריב בן שבט אחר מתפארים בצלקת ייחודית גדולה ובכל מקרה שלא יהיה הם מצוידים בנשקים.

שבט סומה

שבט זה מתהדר בצבעי גוף במבנים גאומטרים על הפנים ועל הגוף שמבוססים על  תמציות מחרסיות ומפיגמנטים מן הצומח המקומי.

שבט ארבורה

שבט זה הוא יחסית קטן ואנשיו מפורסמים בזכות תכשיטים צבעוניים וססגוניים  וכן הודות לפרטי לבוש מיוחדים. אנשי השבט מאמינים  שהשירה והריקודים שלהם מרחיקים את האנרגיה השלילית ואת יצר הרע.

שבט קויגו (Kwego\Koygu)

שבט זה מונה כמה מאות אנשים ומתגורר במפגש הנהרות אומו-מאגו. פרנסת השבט מבוססת על דורה (סורגום), דבש, דייג ופירות בר. אנשי השבט צדים מעט חיות בר בעזרת נשק ומלכודות ומקושרים לשבט קארו בקשרי נישואין.

שבט באנה (Bena\Banna)

שבט זה מונה כמה עשרות אלפי אנשים והם נקראים לעיתים האמר-בנה הודות לקשריהם עם שבט האמר. הם גם דומים להם במנהגיהם ובטקסיהם (הצלפות, קישוטים ועוד). 90% מאנשי השבט הם מוסלמים אך גם שומרים על מנהגים ואמונות אפריקאיות מקומיות ומאמינים שבאבנים ובחפצים שוכנות רוחות. נשות השבט משקיעות זמן רב בתסרוקת דמויות הקסדה שמורכבת מחימר אדום בתוספת נוצות וקישוטים.

שבט סורמה (Suri\Surma)

שבט זה מונה כ-40,000 איש בשלוש קבוצות שמתגוררות במיקומים גאוגרפיים שונים: צ’אי (Chai), טירמה (Tirma) ובהרי באלה (Bale). בני השבט היו בעבר נוודים וכיום הם יושבים קבע בכפרים במערב פארק נהר האומו ובשטחי הנהר שליד כפר קיביש ומתפרנסים מדורה, צייד, כריית דבש ותירס אך תרבותם ומסורתם עדיין נחשבת לכזו של רועי בקר נוודים. בעבר השבט שלט באזור עמק האומו והראייה לכך היא שמות המקומות בעמק שנשארו עדיין בשפת שבט הסורמה.

גברי הסורמה הבלתי נשואים ידועים בקרבות המקלות שלהם שנערכים כאשר הם פניהם צבועים בגיר לבן. המנצח זוכה לכבוד בשבט ונישא על פלטפורמת עץ אל קבוצת בנות כדי לבחור מהן את רעייתו לעתיד. נשות השבט עונדות את דסקיות השפתיים וכל בני השבט בני הסורמה ידועים בחיבתם לשתיית דם בקר טרי בחודשי הקיץ כאשר לפרות אין חלב. לשם כך הם חותכים את צוואר הפאות ומנקזים את הדם לכלי קיבול.

שבט בומי (Bumi/Nyangatom)

שבט זה כולל כ-60,000 איש ואנשיו מתגוררים בשטחים הדרומיים של פארק האומו. אנשי השבט דוברים שפה ייחודית והם עוסקים בעיקר ברעיית בקר, בציד ובכריית דבש. בני השבט ידועים כלוחמים עזי נפש ואויביהם המושבעים הם שבטי הסורמה, קארו והאמר. אנשי השבט מצלקים את עצמם לשם יופי ומעמד ומתהדרים בצמידים צבעוניים. נשות השבט לעיתים עונדות דסקיות בשפתיים.

שבט דיזי (Dizi)

שבט זה מתגורר בהרים נמוכים שבצפון פארק האומו ועוסק בעיקר בחקלאות באמצעות טרסות ושדות קטנים שבהם מגדלים בעיקר טף, דורה וקפה.

שבט בודי (Bodi)

שבט זה מונה כ-3000 אנשים המתגורר בצפון עמק האומו ועוסק ברעיית בקר ובחקלאות זעירה כמו כריית דבש. תוצאה של צריכה מוגברת של הדבש באה לידי ביטוי במשקלם העודף של גברי השבט. גברי השבט הולכים לרוב ערומים או שלחלציהם רצועת כותנה דקה. לחלק מנשות השבט יש פירסינג בסנטר שאליו מוחדרת חתיכת עץ.

 

  • עוד על שבטים באתיופיה
  • מדריך מקומי מומלץ דובר אנגלית לאיזור עמק נהר האומו הוא Emanuel Cheneke – imanynehushitar@gmail.com
  • מזכרות, מתנות כמו נאדי עור צבעוניים, פריטי לבוש אתניים ועבודות אומנות מעמק נהר האומו תוכלו לרכוש בקישור הזה