שבט ההאמר באתיופיה – Hamar

שבט ההאמר באתיופיה מתגורר בעיקר בעמק נהר האומו, בעיקר מסביב לעיירה טורמי שמהווה את המרכז הקהילתי והכלכלי של בני השבט.

נשות וילדי שבט ההאמר באתיופיה

נשות וילדי שבט ההאמר באתיופיה

השבט מונה כ-45,000 איש (השבט הגדול באזור זה) שנחשבים לבעלי עור בהיר ועצמות לחיים גבוהות יחסית לשבטים האחרים. אנשי השבט דוברים את אחת השפות הנדירות בעולם – שפת ההאמר-באנה, שפה שרק בני שבט זה ובני שבט הבאנה הסמוך דוברים אותה.

27 מילים שונות לבקר

אנשי השבט מתגוררים במחנות שכוללים כל אחד בין 10-15 בקתות שעשויות משילוב של חומרים אורגניים (עץ, חומר וכו') ושמסודרות במעגל.

בעונה היבשה מכסים את הבקתות בסכך ובעונה הרטובה ביריעות מבד עבה או ממחצלות, אבל דבר אחד קבוע – כל לילה גברי השבט ישנים לצד הבהמות במרכז הכפר. עוד לפני בניית הבקתות דואגים למיטות עבור הילדים והנשים.

אנשי השבט אמנם מגדלים גידולי שדה שוני כמו סורגום (דורה), שומשום, שעועית, דוחן, ירקות, כותנה וטבק ועוסקים גם ברדיית דבש, בקדרות ובנפחות, אבל עיקר פרנסתם מגיע מרעיית בקר (בעיקר פרות אבל גם גמלים וצאן כמו עיזים וכבשים) – מה שגורם לו להיות בעל משמעות שאינה רק חקלאית.

למשל, הבקר משמש כמטבע מקובל בתשלומים בסגנון סחר חליפין, הוא נחשב כחלק מהותי במוהר ואפילו משמש כדרך מקובלת למדוד את עושרו של האדם. מעניין שיש 27 מילים בשפת השבט שמתארות את הצבע ואת הצורה של הבקר.

התרבות החומרית של בני השבט, השילוב בין חקלאות ומרעה ובעיקר כלי הבית שלהם דומים לאלו של מצריים העתיקה, למשל מקל הרועים שלהם והשרפרף של גברי השבט זהים לחפצים שמופיעים בציורי קיר מצריים. חלק מהחוקרים מאמינים לכן שמוצא אנשי השבט הוא ממצרים, אבל אין לכך הוכחה כלשהי.

אמונתם של בני שבט ההאמר

אנשי השבט הם אמנם מוסלמים סונים, אבל עדיין שומרים על מסורות אנימיסטיות ומאמינים שלגופים דוממים (צמחים, עצים, סלעים וכו') התגלגלו נשמות של בני אדם, כך שלא רק שיש בהם נשמה אלא גם תחושות, רצונות ואפילו יכולת תנועה.

מצד שני – הם מאמינים גם ששדים ורוחות יכולים להתגלגל בבני אדם ובחיות, כך שנדרש טקס מיוחד כדי לגרש אותם.

לפי אמונתם כל דבר חריג או טמא מביא מזל רע, למשל תינוקות שנולדו במנח עכוז, תינוקות שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין, תאומים, תינוקות ששיני החלב העליונות בקעו לפני התחתונות, ילדים שנשברה השן הקדמית שלהם וכל חריגות אחרת גורמת להם להיחשב כ"מינגי" (מזוהמים).

אלו מושלכים לרוב ליער או לנהר למוות. בעבר ילדים ותינוקות אלו היו נרצחים באכזריות (לרוב ע"י האם או נשות השבט) כדי להימנע מהקללה שהם נושאים בחובם, אבל מאז שממשלת אתיופיה איימה במאסר כתגובה לרצח על בסיס הזה – הם לכאורה זכו לגורל טוב יותר.

יש אפילו בית יתומים בג'ינקה לילדים כאלו, אבל מאמינים שהתופעה לא נעלמה כליל אלא רק הושתקה וירדה מהרדאר.

הבדלי מעמדות בשבט ההאמר

כמו לשבטים אחרים בעמק גם בשבט זה יש הבחנה ברורה בין המינים. למשל, הנשים לובשות לגופן בגד דמוי סינר מעורות של עיזים ופרות (החזה לרוב חשוף) ועוטות תכשיטים רבים, בעיקר מחרוזות ושרשראות שעשויות מצדפים ולפחות 12 צמידים על כל יד.

בפלג הגוף התחתון הן עוטות חצאית מעור פרה שמעוטרת בטבעות מתכת, בצדפות ובחרוזים צבעוניים. עם זאת, ניתן להבחין בקלות בין בנות השבט הנשואות לרווקות: הראשונות עונדות ענק מעור שדומה לאיבר המין הגברי (אסנתא)וחישוק מאלומיניום סביב לצווארן.

חישוק זה גם מבדיל בין הנשים הראשונות של גבר מסוים לשאר נשותיו במשפחות הפוליגמיות: אצל הנשים הראשונות הוא פשוט מפואר ומשונן יותר מאשר אצל האחרות ונקרא בשם ביגנרה.

לכל נשות השבט שיער דמוי קסדה וראסטות דקות שמרוחות בחומרים טבעיים שונים (בעיקר שומן מחמאת עיזים וטין בצבע אדום) וכולן מורחות את גופן במשחה מאוכרה (אבקה מאבן חול בצבע אדמדם). משחה זו מגינה עליהן מנזקי השמש והופכת את גופן למבריק – מה שמעלה את הסקס אפיל שלהן בעיני גברי השבט.

גם בשבט זה טקס המילה הנשי נפוץ ונערך לאחר שהנערה מקבלת לראשונה את הוסת. במהלך הטקס לנערה אסור לדבר או לצעוק, אחרת היא תעליב את משפחתה ותוריד את סיכוייה להינשא באמצעות שידוך הולם.

לאחר הטקס הנערה עונדת על מצחה רצועה של חרוזים בצבעים כחול ולבן – מה שמעיד היא בשלה לנישואין.

נשות שבט האמר

נשות שבט האמר

גבר מי שקופץ – טקס קפיצת השוורים

גם בקרב הגברים של השבט יש היררכיה, למשל נוצת יען שתחובה בעיסת הבוץ הצבעוני שמרוחה על ראשם מעידה על אומץ לב, גבורה ומעמד חברתי.

לכולם יהיה נשק (לרוב חנית), שרפרף עץ קטן שישמש ככיסא/כרית לראש, שרשרת מחרוזים צבעוניים, צמידים על הידיים והרגליים ועגילים ממתכת וכולם יכסו את אזור החלציים בבד צבעוני דמוי טוגה.

עם זאת, רק הגברים של השבט יכולים להשתתף בטקס קפיצת השוורים המסורתי (אוקולי)- טקס חניכה שבו מתבגרים (בערך בהגיעם לגיל 18) מדלגים ערומים 4 פעמים (פעמיים מכל צד) לאורך גביהם של 10 שוורים שעומדים צמודים אחד לשני.

המשימה דורשת יציבות, אתלטיות, שיווי משקל ובעיקר יכולת להתגבר על הפחד. לכן מי שעומד באתגר נחשב ל"גבר" וניתנת לו הזכות להינשא לאחר כ-5 שנים מהטקס. לעומת זאת, מי שנופל עוד בהתחלת הטקס מסולק מהקהילה לנצח וצפוי לחיי נדודים ובדידות.

הנער מכין עצמו למשימה כבר כמה ימים לפניה באמצעות תסרוקת אפרו מיוחדת שתגולח בבוקר הטקס, מתהלך עם אביזר מעץ בצורת פין (נערות השבט נדרשות לנשק אותו 3 פעמים כאות ברכה) ומלווה בנער שעשה זאת בגבורה לפניו.

החגיגות אמנם מגיעות לשיאן אחרי טקס "קפיצת השוורים", אבל הן לרוב מתחילות יומיים קודם בשחיטה של בקר, צליית הבשר, הרבה אוכל, בירה מדורה שמכינה ומגישה משפחת הנער ושירים.

אגב, גם ההזמנה לטקס נחשבת ייחודית: הנער והמלווה שלו מחלקים לאנשי הכפרים בסביבה גבעול שבו מספר קשרים, כאשר כל קשר מסמל את מספר הימים שנותרו לטקס.

טקס האוקולי

בבוקר הטקס מתחיל עם ריקוד של נערות השבט שלרגליהן נקשרו פעמונים – אלמנט שהכריז על קיום הטקס בנוסף לשופרות המתכת של הנערות.

בהמשך הנערים שצפויים להשתתף בטקס מצליפים בגביהן של הנערות עד כדי גרימת צלקות – מה שהופך את הנערות לבעלות מעמד חברתי גבוה יותר ובהתאם – למועמדות טובות יותר לנישואין.

במעשה זה הנערות מפגינות את נאמנותן ומסירותן לשבט – תכונה שנחשבת למוערכת ביותר ושמראה את נכונותן לסבול למען בחיר ליבן העתידי ולהעניק לו את הכבוד הראוי.

הן אמנם מורחות על הצלקות שומן כדי להקל על הכאב, אבל מצד שני הן גורמות במזיד לזיהום מקום ההצלפה כדי שתישאר צלקת גדולה ככל האפשר.

לכן, אם אתם טסים לאתיופיה כדי לצפות בשבטים ששומרים על אורח חייהם המסורתי והאותנטי – אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס את שבט ההאמר שנחשב למייצג הטוב ביותר של המסורות השבטיות במדינה.