[למתפנקים בלבד] כך ארגנו לנו טיול פרטי 5 כוכבים באתיופיה

3 ילדים אתיופיים מסתכלים מבעד לחרך

הכל התחיל מזה שהצטברו לי ימי חופשה שרציתי לנצל אותם ביעילות. מבחינתי זה אומר לצאת לטיול לא מאורגן ובמקום אקזוטי וכמה שיותר מיוחד. חברים המליצו לנו על אתיופיה וכמובן שהתגובה הראשונית שלנו הייתה הרמת גבה. מה פתאום אתיופיה? מה יש שם והאם אפשר לטייל במדינה 11 יום בלי לבזבז את זמן יקר?

החלטנו לצאת לטיול פרטי באתיופיה ולו רק כדי להוכיח לחברים שלנו שהם טועים. כמובן שהבדיחה הייתה על חשבוננו ומסתבר שמה שאנחנו ראינו וחווינו באתיופיה היה רק קצה הקרחון – אולי הטיול הוגדר כ"קצר ולעניין" אבל היינו נשארים שם הרבה יותר אם היינו יכולים. אבל, אנחנו קצת מקדימים את המאוחר…

"הכל כלול" – אבל על אמת…

בכל מקרה בחרנו לא לעבוד קשה וללכת על אופציה של "הכל כלול". לא מדובר חלילה במה שכולנו מכירים מהמלונות באנטליה אלא במשהו שונה לגמרי – טיול פרטי. הקונספט מאוד פשוט להבנה, את הטיול מארגנת חברה בארץ ולנו רק נשאר לדאוג לוויזות (שהונפקו לנו עם הנחיתה) ולכסף לקניית מזכרות.

מחיר הטיול כלל הכל. החל מטיסות ישירות לאתיופיה וטיסות פנים, שהות ברמת חצי פנסיון, נהג שהוא גם מדריך שדובר בערך 7 שפות וביניהן אנגלית מצוינת (מה שחסך לנו  את הצורך במתורגמן), מסעדות איכותיות, דרך נציגים מקומיים שחיכו לנו בכל מקום שהגענו אליו, טקס קפה לפי מיטב המסורת וכלה בהופעת פולקלור בערב האחרון. בינינו, אמריקה באפריקה.

היום הראשון – טיסות והתאקלמות

ביום הראשון נחתנו באדיס אבבה, עיר הבירה של אתיופיה, אבל אחרי ארוחת צהריים במסעדה (כן, גם את המקומות הזמינו לנו מראש 🙂 ) עלינו על טיסה לגונדר שבצפון אתיופיה. כמובן חששנו שהשילוב של טיסה והכרות ראשונית עם המטבח האתיופי יסתיים בכי רע, אבל הופתענו לטובה ונחתנו בשלום מכל הבחינות.

עם הנחיתה נסענו למסעדה אתיופית אותנטית עם אוכל נעים לחך המערבי בשם "4 אחיות". במהלך הטיול אכלנו במסעדות מצוינות ובכולן נהנינו מירקות, בשר ופירות טריים וקיבלנו הדרכה מפורטת מה כדאי לנו לאכול ומה לא. למשל, יש להימנע ממוצרי חלב מכיוון שהם יכולים להיות לא טריים או לא מפוסטרים.

מסעדת 4 האחיות בגונדר

מסעדת 4 האחיות בגונדר

תצפית על העיר גונדאר מהמסעדה של מהמלון שבו שהינו

תצפית על העיר גונדאר מהמסעדה של מהמלון שבו שהינו

משם נסענו לעיר דברק – שער הכניסה לפארק הרי סימיאן שנחשב לאחד הפארקים היפים שיש באתיופיה. הלודג' (Simien Lodge) שבו שהינו היה מפנק במיוחד ובדיוק מה שהיינו צריכים אחרי הטיסות. אבל זה עוד כלום לעומת מה שחיכה לנו למחרת…

הנוף בדרך ללודג'

הנוף בדרך ללודג'

היום השני – קופים ויעלים

אחרי שינה מצויינת במלון Goha יצאנו לדרכנו. ביום הזה הלכנו 12 שעות כמעט ברציפות ובעלייה, אבל הנוף ההררי בין צוקים תלולים, נופים דרמטיים והרבה ירוק היה שווה הכל. חשבנו שהגענו בתקופה טובה במיוחד כי האוויר היה צלול כמו יין, אבל המדריך שלנו אמר שככה זה פה תמיד ושיש אנשים שאפילו מייחסים לו סגולות – בעיקר אריכות ימים וכאלה…

במהלך הטרק המדריך הסביר לנו כל מה שהיינו צריכים לדעת על הצמחייה הייחודית במקום, על הדרך שבה הפארק נוצר לפני מיליוני שנה ועל בעלי החיים שבו : יעלים, איילי קודו, קופי ג'ילדה (כמה מהם אפילו הסכימו לדגמן עבורנו) וכל המינים הרבים של הציפורים שראינו. וראינו המון ציפורים. ממש הטבע הבתולי והפראי שכולם חולמים עליו כשהם מדמיינים את אפריקה.

קופי הג'ילדה בפארק הרי סימיאן עושים פוזות למצלמה שלנו

קופי הג'ילדה בפארק הרי סימיאן עושים פוזות למצלמה שלנו

את הלילה העברנו בכפר צ'נק (Chenek) והתמזל מזלנו לפגוש את ה-Wallia, מין של יעל שנמצא בסכנת הכחדה ושאפשר למצוא רק כאן. המדריך אמר שהפארק הוקם מלכתחילה כדי להגן על החיה הנדירה הזאת ושנותרו ממנה כ- 400 פרטים. אנחנו ראינו עדר של בערך 10 יעלים – מה שאומר בחישוב פשוט כ-10% מכלל האוכלוסייה. הרווחנו.

יום 3 – קפה וגאווה ישראלית

אחרי ארוחת הבוקר שכללה את מיטב המאכלים האתיופים המסורתיים שהכין עבורנו הטבח הצמוד, בעיקר שעורה קלויה שנקראת קולו, חתיכות אינג'רה מושרות ברוטב בשם פיר-פיר וגבינה מקומית שמנו פעמנו לעבר הכפר ג'יש. גם כאן ההליכה הייתה קשה, אבל בפועל מענגת במיוחד. כשהגענו לכפר ג'יש חיכתה לנו הפתעה בדמות טקס קפה אתיופי אותנטי ואמיתי.

מפל ג'ינבאר. תיכף יגיע הקפה ויהפוך את החוויה למושלמת

מפל ג'ינבאר. תיכף יגיע הקפה ויהפוך את החוויה למושלמת

הטקס נערך באחד מבתי הכפר, כאשר התושבים לבשו לכבודנו את בגדיהם החגיגיים ביותר. הטקס כלל את הכנת הקפה בהתאם לכל כללי המסורת, לגימת 3 כוסות קפה בדרגות חוזק ומרירות יורדות ואכילת כיבוד קל טעים במיוחד (גרגרי חיטה וחומוס שמלווים בלחם אתיופי מהביל מהתנור).

ברגע שהם שמעו שאנחנו מישראל – הם הגישו לנו כאות כבוד את הקפה לפני שכל האחרים קיבלו. לא כל כך הבנו למה, אבל המדריך הסביר שבאתיופיה בניגוד לשאר אפריקה הנצרות היא הדת השלטת – מה שאומר יחס חם במיוחד ליהודים ולישראלים.

לרוב הראשונים שמקבלים את הקפה הם המבוגרים – מה שגרם לנו להרגיש קצת לא בנוח והרבה גאווה לאומית. המדריך שלנו אמר לנו לא לבקש סוכר מטעמי נימוס, אבל האמת היא שהיה מושלם גם בלעדיו והאירוח האותנטי היה אחת החוויות החזקות ביותר שעברנו בטיול.

יום 4 – מלכים ומלאכים

אחרי ארוחת הבוקר העשירה והמפנקת במיוחד חזרנו שוב אל גונדר כדי לבקר במתחם המלכותי מהמאה ה-17 המוקף בחומות אבן מרשימות. המתחם כולל 6 ארמונות שהוקמו ע"י המלך Iyasu Fasiladas והמלכה Mentewab. הם הפכו את גונדר לא רק לביתם, אלא גם לבירת הממלכה ל-200 השנים הקרובות.

ארמון הקיסר משלב סגנונות אדריכליים אתיופיים, אירופאיים והודיים ומשקיף על הנוף המרהיב של אגם טאנה הסמוך. אנחנו כמובן התלהבנו והרגשנו כמו מלך ומלכה אמיתיים, אבל המדריך אמר שאיחרנו ב-300 שנה כי במקור הארמונות היו מעוטרים בזהב, שנהב ואבנים יקרות. תכל'ס, אפשר לדמיין את זה.

אל העיר הגענו בזמן חגיגות המסקל. כל העיר הייתה מקושטת, אנשים לבשו בגדים לבנים ורקומים וכל הזמן שמענו שירים ומוזיקה ברחובות. בבוקר היה האירוע המרכזי של שריפת הצלב ברחבה המרכזית של העיר שצולמו לטלוויזיה המקומית. אז אם תראו אותנו בטלוויזיה – תבינו למה…

משם המשכנו לכנסיית Debre Berhan Selassie. הכנסייה מעוטרת בציורי קיר מרהיבים וצבעוניים שמתארים סצנות מהברית החדשה והישנה. אנחנו אהבנו במיוחד את ציורי המלאכים בתקרה ולמרות שיש שם עשרות רבות של ציורים, אין באף אחד מהציורים שני מלאכים זהים.

יום 5 – לליבלה

לאחר שנת לילה איכותית במיוחד בגונדר עלינו על טיסה פנימית ללליבלה. לשמחתנו (אם כי כבר התרגלנו לפינוקים מהסוג הזה…) חיכה לנו פה נהג/מדריך נוסף שלקח אותנו ישר לכנסיות המפורסמות. המדריך הסביר שכל הכנסיות נחצבו ביד מאבן הטוף הוולקנית המקומית – מה שלקח מאות שנים מאז התחלת הבנייה במאה ה-12, בעיקר כשלוקחים בחשבון את הירידה לפרטים ואת העובדה שהן עדיין בשימוש.

מתפללים בכנסיות בלליבלה

מתפללים בכנסיות בלליבלה

הכנסייה הראשונה שבה ביקרנו הייתה כנסיית Bete Medhane Alem שנחשבת לגדולה מסוגה בעולם. הכנסייה נתמכת ע"י 72 עמודים (36 חיצוניים ו-36 פנימיים) וכיפה וגם העיטורים שלה חצובים באבן – מה שהופך אותה למרשימה ויפה במיוחד.

המשכנו לכנסיית ביתא מרים ( Bete Mariam) שהיא לא רק העתיקה מכל הכנסיות במתחם, אלא גם המקושטת ביותר הודות לעיטורים של בעלי חיים וצמחים על קירותיה ותקרתה. המדריך ניסה לפתות אותי להיכנס לבריכה שבכנסייה, אבל אחרי שהבנתי שלפי האגדה המקומית יש לה סגולות בתחום הרחבת המשפחה וויתרתי בנימוס :).

יום 6 –  דבש ופרסות סוסים

בבוקר היום השישי, אחרי שהיה ברור למדריך שאנחנו מישראל, הוא כנראה החליט שהיינו בסיירת מטכ"ל לפחות ולקח אותנו לטרק ל-Yemerhane Kirstos – כנסייה שנבנתה במאה ה-11 ושוכנת בתוך מערה במרחק 6 ק"מ מלליבלה. הכנסייה נקראת על שמו של קיסר אתיופיה בעבר, אבל גם כאן האדריכלות מרהיבה והיא בנויה משכבות של גרניט ועץ לסירוגין. וכמובן שהנוף היה שווה הכל.

משם חזרנו רעבים במיוחד למלון לארוחת צהריים (אגב האוכל השביע את רעבוננו לחלוטין) והמשכנו לחקור את הכנסיות הנותרות במתחם. הראשונה היא כנסיית ביתא עמנואל ששימשה כקפלת התפילה הפרטית של משפחת המלוכה האתיופית. הכנסייה הזו נחשבת למתוחכמת מכולן מבחינה אדריכלית, אבל המדריך דווקא התמקד בדבש שמייצרים במקום – דבש שנחשב לבעל סגולות רפואיות. הפעם לא סירבתי.

הכנסייה האחרונה שבה ביקרנו הייתה כנסיית ביתא גיורגיס (Bete Giyorgis) – כנסייה שבנויה בצורת צלב. הכנסייה הזו נחשבת ליפה מכולם הודות לעיטורים האמנותיים שמצויים בה, אבל המדריך הסביר שזה כנראה בגלל שהיא האחרונה שנבנתה – מה שגרם למומחיות שנצברה בבניית ובעיטור הכנסיות האחרות להגיע לידי שלמות כאן.

כנסיית Bet Giyorgis בלליבלה, אתיופיה

כנסיית Bet Giyorgis בלליבלה, אתיופיה

האגדה המקומית מספרת שג'ורג' הקדוש שעל שמו נקראת הכנסייה היה מרוצה מהתוצאה. אפילו הסוס שלו צהל משמחה והשאיר למשמרת עולם את סימני הפרסות שלו על הקירות.

יום 7 – מגלים את דרום אתיופיה

אחרי ארוחת הבוקר שמנו פעמינו לשדה התעופה לטיסה חזרה לאדיס אבבה. גם כאן חיכה לנו נהג פרטי ואחרי תצפית קצרה על העיר מגבעות אנטוטו יצאנו לדרך אל דרום המדינה. אמנם לא כל כך רצינו להתעכב כי חשבנו שהביקור יבזבז זמן נסיעה יקר, אבל הנהג התעקש שנקבל ברכה בכנסיית קידוס רגואל שמוקדשת למלאך רפאל – פטרון הנסיעות. לקחנו.

היעד שלנו היה העיר אוואסה – עיר שנמצאת באזור האגמים ונחשבת לשער הכניסה הלא רשמי לדרום אתיופיה. הנסיעה נמשכה בערך 4 שעות נטו והגענו לאוואסה לקראת ערב. בדיוק בזמן כדי לצאת לטיול בשוק העירוני השוקק עם דוכני האוכל הצבעוניים. המדריך המליץ על מסעדה עם מקומות ישיבה בחוץ והוא כמובן צדק. ככה נהנינו גם מאוכל משובח, גם ממוזיקה אותנטית וגם משקיעה רומנטית במיוחד.

יום 8 – דגים, ציפורים ושבטים פראיים

בבוקר השכמנו קום לפי המלצת המדריך כדי לבקר בשוק הדגים המקומי. בשעות האלו הדייגים חוזרים עם השלל היומי וזורקים למאכל הציפורים את החלקים הלא רצויים. השאריות האלו מושכות לרציף ציפורים שונות כולל עופות דורסים שראינו עד היום רק בספרים. אמנם החוויה חיממה את לבנו, אבל מזל שהקשבנו למדריך והצטיידנו בלבוש חם.

בדרך ליעדנו הבא בארבה מינץ' עצרנו בכפר של בני שבט הדורזה. למזלנו הנהג היה לא רק מדריך, אלא גם מתורגמן והוא תירגם עבורנו את מה שהסבירו לנו נציגי השבט. למשל, איך הם תופרים את הבגדים המסורתיים, איך הם משתמשים בעלי בננה (למשל כדי לבנות את הבתים שלהם ולהכין לחם) ואיך בדיוק מכינים יין מדבש.

חזרנו לארבה מינץ' ושקענו לתוך הכריות הנעימות והתפוחות שחיכו לנו על המיטה הענקית במלון פרדייז המושלם.

יום 9 – מים מכל הכיוונים

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לשייט באגם צ'אמו הסמוך. האגם מלא בתנינים, היפופוטמים והמון ציפורים – מה שגרם לנו להרגיש כאילו אנחנו חלק מסרט של הנשיונל ג'אוגרפיק. וכמובן שצייתנו להמלצת המדריך להשאיר את הידיים בסירה כדי שלא ישמשו מאכל לתנינים. השיט עצמו כרוך לרוב בתשלום נפרד, אבל כאמור אצלנו הכל היה כלול במחיר – מה שאומר שלא הוצאנו ביר נוסף על מה שהוסכם מראש גם במקרה הזה.

תנינים ושקנאים באגם צ'אמו

תנינים ושקנאים באגם צ'אמו

וגם היפופוטם אחד נדיר שצילמנו מרחוק ליתר בטחון

וגם היפופוטם אחד נדיר שצילמנו מרחוק ליתר בטחון

אחרי ארוחת הצהריים שהתבססה כמובן על דגים מקומיים יצאנו לפגוש את שבט הקונסו – שבט ששומר על אורח החיים המסורתי ומתפרנס בעיקר מגידולים חקלאיים שונים בטרסות שתחומות באבנים. גם כאן חיכו לנו הנציגים המקומיים שהסבירו כל מה שרצינו לדעת. ידעתם שעל גגות הבתים של בני הקונסו נמצא כד לאיסוף מים כדי לנצל כל טיפת גשם נדירה?

כדי מים במרומי הגגות של בתי הכפר

כדי מים במרומי הגגות של בתי הכפר

יום 10 –  מעמד האישה הוא עניין של גאוגרפיה

אחרי ביקור בכפר של שבט הקונסו חשבנו שאנחנו לא יכולים להיות מופתעים יותר, אבל לשמחתנו טעינו שוב והביקור בכפר של שבט המורסי הייתה חוויה בלתי נשכחת. השבט נחשב לאחד המפורסמים באתיופיה בעיקר הודות לצלחות החרס בשפה התחתונה של הנשים. אנחנו קצת הזדעזענו, אבל המדריך הסביר שזו הייתה הדרך המקומית להבטיח שנשים מכוערות לא ייחטפו לעבדות.

מאז כמובן העבדות הפכה לבלתי חוקית, אבל המנהג נשאר ונחשב לסמל סטטוס. האמת כשאנחנו משווים את זה לטקסים שעוברות נשים מודרניות כדי להיות יפות (מריטת שערות, בוטוקס, צביעת שיער ועוד) – זה כבר לא נראה כל כך נורא. רק חבל שהשבט הבין את היתרונות התיירותיים של הגימיק ומבקש כסף עבור צילום.

נשות שבט המורסי

נשות שבט המורסי

יום 11 – פינוקים אחרונים

בבוקר התעוררנו לנוף המרהיב של שמורת הטבע נשיסאר שנשקף ממלוננו בארבה מינץ'. לאחר ארוחת בוקר עם הנוף, עשינו סיבוב בעיר קנינו קצת מזכרות והמשכנו לטיסה הפנימית האחרונה שלנו והפעם לאדיס אבבה.

תמונה של הנוף שנשקף מהמלון שלנו בארבא מינץ

תמונה של הנוף שנשקף מהמלון שלנו בארבה מינץ

באדיס אבבה פינק אותנו המדריך בארוחה במסעדה מסורתית עם הופעת פולקלור – מה שסיכם בצורה מושלמת את הטיול שלנו באתיופיה.

הופעת פולקלור בערב האחרון שלנו באתיופיה

הופעת פולקלור בערב האחרון שלנו באתיופיה

אין לנו ספק שגם בפעם הבאה נלך על הרעיון של טיול פרטי כדי ליהנות מהיחס החם של המקומיים, מהטבע המרהיב, מהשבטים המרתקים, מההיסטוריה המפוארת בלי להיות לבזבז זמן טיול יקר על ביורוקרטיה ולוגיסטיקה.

הכותבים היו אורחיה של חברת "אפריקני – אפריקה למתפנקים" המתמחה בהפקת טיולים יחודיים לאפריקה.