זהו אגם המלח הגדול ביותר במזרח אתיופיה ובו כורים אנשי שבט אפאר המקומי מלח. המקום נקרא גם "ים המלח האתיופי" אבל גם אם תחפשו בגוגל לא תמצאו אותו כי במפות של גוגל הוא נקרא בשם Lake Karum. יש גם סיכוי שלא תמצאו את המקום גם בעתיד, כי ממשלת אתיופיה מתכננת באזור רשת כבישים שכנראה תהפוך את כרית המלח במקום להיסטוריה. בקיצור, אם אתם מתכננים טיול באיזור, כדאי לכם להזדרז.
אורחת גמלים בדרכה מאיזור אגם אסלה למקלה
המלח במקום נוצר באופן ייחודי. הסלעים במדבר דנקיל מורכבים ברובם ממאגמה (לבה שנפלטה מהר געש) שהתקררה עם הזמן. כאשר קצב אספקת המאגמה איטי יותר מקצב ספיגתו של הים האדום, האזור כולו מוצף בים ושוקע. בעונה היבשה המים מתאדים ומותירים אחריהם משקעי מלח עבים (מעל מטר עובי), התוצאה לדוגמה היא אגם המלח אסלה.
מתכננים כעת את החופשה שלכם?
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה באתיופיה. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- אדיס אבבה: סיור מודרך בעיר
- מאדיס אבבה: יום טיול בדברה ליבנוס, ערוץ הנילוס הכחול והמערות
- מרובע בולה: טיול פרטי בעתיקות טייה, כנסיית אדאדי מריים וב-Melka Kunture
- אדיס אבבה: יום טיול פרטי במנזרים וצפייה בחיות הבר
- לליבלה: סיור פרטי ליום שלם בכנסיות העתיקות עם טקס קפה מסורתי
- טרק בן 3 ימים בפארק הלאומי הרי סימיאן
- לליבלה: טרק בן 3 ימים עם אירוח ביתי בכפרים
- אדיס אבבה: סיור אוכל וטעימות באדיס אבבה טעימה עם ארוחת צהריים
- טיול יום שלם בפארק הלאומי הרי סימייאן
מלונות מומלצים באיזור אפאר
שיטות כריה מסורתיות שעוברות מדור לדור
גם היום, כבעבר, המלח נכרה ביד ממאגר שקוטרו כ-200 מטר בשיטות שלא השתנו מאז המאה השישית לספירה. המלח מופרד באמצעות מקלות מעץ, מסותת באמצעות גרזנים לגושים בגודל 6 ק"ג האחד ומועמס על גבי גמלים במסע (240 ק"מ שהן כשבוע הליכה) למקלה. לא רק שהמלאכה נחשבת קשה במיוחד הודות לחום הכבד, אלא שהמלח מחזיר את קרינת השמש והמלח פוצע את הרגליים והידיים החשופים לשמש.
חציבת מלח באגם אסלה
כך למעשה משימה שהיא מלכתחילה קשה הופכת לכמעט בלתי אפשרית. מיותר אולי לציין שהעבודה במקום נעשית ללא כובעים ושתזונת העובדים מבוססת על שני מרכיבים: לחם יבש ומים. ואם תהיתם, כל גמל נושא על גבו כ-8 בלוקים מכל צד כך שמדובר בכ-100 ק"ג מלח. המסע כולל גם מעבר הרים בגובה 2350 מטר והליכה בלילות בלבד, כי ביום פשוט זה בלתי אפשרי עקב החום הכבד.
רוב תושבי הכפר הסמוך לאיזור אגם אסלה, האמד עלי (Hamed Ali) עובדים בכריית המלח (כ-4000 איש). סמיכותו של הכפר לאגם מחייבת את שיירות הגמלים לעבור דרכו ולשלם מס מעבר.
למרות שמדובר בשיירות של עשרות או מאות בעלי חיים (גמלים נושאי מלח וחמורים נושאי מזון), כל העסק מתנהל בשקט מופתי. ומה עושים עם המלח? המלח המקומי שנחשב לאיכותי באתיופיה שימש בעבר כמטבע עובר לסוחר, אך כיום הוא משמש לבישול ולשימור מזון. מכיוון שמקומות רבים באתיופיה טרם חוברו לחשמל (ויש רבים כאלה) אין בהם מקררים והמלח הוא מוצר מבוקש.
אגב, מלח שמיועד לתובלה למקומות רחוקים יותר ממקלה וליצוא, דווקא נכרה בסביבות אגם אסלה ע"י מיטב הציוד הכבד המודרני. המקומיים כמובן רואים בכך איום על פרנסתם מסיבה אחת – כריית מלח היא כנראה הדבר היחידי שאפשר לעשות באיזור הכל כך צחיח הזה.