פסטיבל אשנדה: מסע אנתרופולוגי צבעוני אל חגיגת הנשיות של חבל תיגראי

ההרים הגבוהים של צפון אתיופיה, שברוב ימות השנה משדרים הוד קדומים מחוספס וצחיח למחצה, משנים את פניהם לחלוטין לקראת סוף חודש אוגוסט. זוהי התקופה בה העונה הגשומה מתקרבת לסיומה, והנוף נצבע בירוק עז ורענן, המסמל התחדשות ופריחה. על הרקע הגיאוגרפי והאקלימי הזה, מתפרץ אחד האירועים המרהיבים והשמחים ביותר בלוח השנה האתיופי – פסטיבל אשנדה (Ashenda).

בניגוד לטקסים הדתיים המוכרים יותר של אתיופיה, כמו הטימקט, המאופיינים בכובד ראש ובהיררכיה דתית גברית, האשנדה הוא חג של חופש, יופי ושמחה מתפרצת, השייך באופן בלעדי לנשים ולנערות.

הרחובות בערים המרכזיות של מחוזות תיגראי (Tigray) ואמהרה (Amhara) הופכים לנהר גועש של שמלות לבנות מסורתיות, תכשיטי זהב וכסף בוהקים, וצרורות של עשב ירוק הקשור למותני החוגגות.

האווירה בימי הפסטיבל מחשמלת. קולות תיפוף על הקברו (תוף אתיופי מסורתי), שירה קצבית ומחיאות כפיים נשמעים מכל פינה.

עבור המבקר המערבי, זוהי הזדמנות נדירה לחזות בתרבות חיה ונושמת, שאינה הצגה לתיירים אלא מסורת עממית עמוקה המחברת בין הדת, הטבע והקהילה. המראה של אלפי נשים צועדות יחד, רוקדות ושרות, הוא חוויה ויזואלית שאין דומה לה ביעדים אחרים באפריקה.

למי מתאים המסע לפסטיבל?

הביקור באתיופיה בזמן פסטיבל אשנדה הוא חוויה אינטנסיבית ומרתקת, אך היא אינה מתאימה לכל סוג של מטייל. קהל היעד העיקרי הוא חובבי תרבות, אנתרופולוגיה וצלמים. עבור צלמים, חובבים ומקצועיים כאחד, מדובר בגן עדן ויזואלי. השילוב של אור טבעי רך (בשל העננות המאפיינת את סוף העונה הגשומה), הצבעוניות של הבגדים והבעות הפנים השמחות, מייצר הזדמנויות צילום נדירות.

עבור מטיילים עצמאיים ותרמילאים, החוויה מספקת אתגר והרפתקה, אך דורשת סבלנות והבנה של התרבות המקומית.

התשתיות בצפון אתיופיה בסיסיות, וההתניידות בזמן פסטיבל המוני עשויה להיות מאתגרת. קבוצות מאורגנות נהנות לרוב מיתרון לוגיסטי משמעותי, שכן ארגון הלינה והתחבורה בזמן השיא דורש היערכות מוקדמת.

משפחות עם ילדים קטנים עשויות למצוא את הצפיפות והאינטנסיביות מעט מכבידות, בעוד שזוגות הרפתקנים ימצאו כאן חוויה רומנטית במובן הפראי והראשוני של המילה.

שורשים תרבותיים ומשמעות החג

פסטיבל אשנדה מסמן את סיומו של צום פילסטה, צום שנמשך 16 ימים לכבוד עלייתה של מרים הקדושה השמיימה. עם זאת, השורשים של החג עמוקים יותר מההקשר הדתי בלבד, והוא משלב אלמנטים של טקסי התבגרות וחגיגות עממיות הקשורות לעונות השנה ולפוריות האדמה.

השם "אשנדה" נגזר משמו של העשב הגבוה והירוק הצומח בתקופה זו של השנה, אותו קוטפות הנערות וקושרות סביב מותניהן מעל השמלות, כסמל לחיבור לטבע ולטוהר.

במסורת המקומית, ימי הפסטיבל הם הזמן היחיד בשנה בו נערות ונשים נהנות מחופש כמעט מוחלט ממטלות הבית והמחויבויות המשפחתיות. זהו זמן שבו הן מתקשטות במיטב מחלצותיהן: שמלות כותנה לבנות עם ריקמות צבעוניות בשוליים, תסרוקות צמות מורכבות ותכשיטים מסורתיים.

הן מתאגדות בקבוצות לפי גילאים או שכונות, ועוברות מבית לבית כשהן שרות שירים מסורתיים, מתופפות ורוקדות. הגברים, ברוח החג, נוהגים להעניק להן מתנות קטנות או כסף כאות הערכה.

ההיבט החברתי של vאשנדה הוא קריטי להבנתו. זהו מפגן כוח נשי במרחב ציבורי שבשאר ימות השנה נשלט לרוב על ידי גברים. השירים אינם רק שירי הלל דתיים, אלא לעיתים כוללים גם ביקורת חברתית מרומזת, הומור והתייחסות ליחסים בין המינים.

באזורים שונים הפסטיבל נקרא בשמות שונים: בתיגראי הוא מכונה "אשנדה", באזור וולו (Wollo) שבאמהרה הוא נקרא "שאדיי" (Shadey), ובאזורים אחרים "סולל" (Solel), אך המהות נשארת דומה – חגיגה של יופי, אמונה וחירות.

בשנים האחרונות, הפסטיבל קיבל הכרה בינלאומית וארגון אונסק"ו אף הכיר בו כנכס תרבותי בלתי מוחשי. הכרה זו הביאה לשינוי מסוים באופי החג בערים הגדולות, שם מתקיימים כיום מצעדים רשמיים ואירועים באצטדיונים, אך בגרעין שלו, בכפרים ובשכונות הוותיקות, הוא נותר אירוע קהילתי ספונטני ואותנטי. המבקרים יכולים לחוש את גאוות המקומיים במסורת שלהם, שנשמרה בקנאות במשך מאות שנים למרות תהפוכות פוליטיות וקשיים כלכליים.

מוקדי עניין וחוויות בחג

לב ליבו של הביקור בזמן האשנדה הוא ההשתתפות – או ליתר דיוק, הצפייה הפעילה – בתהלוכות הרחוב. בערים כמו מקלה, הפעילות מתרכזת סביב הכיכרות הראשיות והכנסיות הגדולות. בשעות הבוקר, ניתן לראות את הנשים והנערות מתכנסות בחצרות הכנסיות לתפילות חגיגיות, מחזה המשלב דבקות דתית עם ההתרגשות לקראת החגיגות. המראה של מאות מטריות צבעוניות הנפתחות תחת השמש הוא סימן ההיכר של התפילות הללו.

לאחר הטקסים הדתיים, הרחובות הופכים לבמה אחת גדולה. קבוצות של נערות נעות במעגלים, מתופפות ושרות. המבקרים יכולים ללכת לצד התהלוכות, אך חשוב לעשות זאת בכבוד ובמרחק סביר שלא יפריע למהלך הריקוד. לעיתים קרובות, הקבוצות יפנו לתיירים בשירה ויזמינו אותם להצטרף למעגל או לתרום תרומה סמלית לחג, מחווה שמקובל לקבל בחיוך.

מעבר לפסטיבל עצמו, זהו זמן מצוין לבקר באתרי המורשת של האזור שמקבלים נופך חי יותר בזכות החג. בלליבלה, הכנסיות החצובות בסלע אינן עומדות כמונומנטים דוממים, אלא מלאות במתפללים לבושי לבן. הניגוד בין האבן האדומה העתיקה לבין הלובן של הבגדים והירוק של עשב האשנדה יוצר קומפוזיציה ויזואלית עוצרת נשימה.

במקלה, כדאי לבקר בארמון הקיסר יוהנס הרביעי שהופך בימי החג לנקודת ציון בה מתאספות קבוצות רבות. השווקים המקומיים בערים אלו תוססים במיוחד לפני ובמהלך החג, שם ניתן לראות את ההכנות, את קניית הבגדים והתכשיטים, ולחוש את הדופק האמיתי של העיר. מחוץ לערים, הנוף הכפרי של תיגראי ואמהרה, עם הטרסות החקלאיות הירוקות והמפלים ששוצפים לאחר הגשמים (כמו מפלי הנילוס הכחול ליד בהר דאר), משלים את החוויה התרבותית עם טבע בראשיתי.

במידה ואתם שוהים באזור לליבלה, מומלץ לשלב סיור מודרך המתמקד בארכיטקטורה ובהיסטוריה, שכן הבנת הרקע הדתי מעצימה את חווית הצפייה בטקסים.

טעמים מקומיים

המטבח האתיופי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה התרבותית ובזמן חגים הוא עשיר ומגוון במיוחד. הבסיס לכל ארוחה הוא האינג'רה, הלחם השטוח והחמצמץ העשוי דגן טף, עליו מוגשים תבשילים שונים. בזמן פסטיבל אשנדה, המסמל את סוף הצום, מוגשות מנות בשריות עשירות, ובראשן הדורו-וואט, תבשיל עוף חריף עם ביצים קשות, הנחשב למנת חג חגיגית.

משקה החג הרשמי הוא הטג', יין דבש מקומי בצבע כתום-צהוב. הטג' מוגש בבקבוקונים עגולים ייחודיים שנקראים ברלה. הוא מתוק, אך אחוז האלכוהול בו יכול להיות גבוה ומפתיע. בבתי הקפה ובמסעדות נערך טקס הקפה המסורתי, הכולל קלייה של הפולים במקום, טחינתם ובישולם בכלי חרס (ג'בנה), בליווי עשן קטורת ריחני.

דגשים חשובים למי שמגיע לפסטיבל בצפון אתיופיה

• עונות ומזג אוויר: הפסטיבל מתקיים בסוף חודש אוגוסט (בדרך כלל סביב ה-23 בחודש). זוהי סוף העונה הגשומה. הטמפרטורות נוחות (סביב 20-25 מעלות צלזיוס ביום), אך עדיין ייתכנו גשמים. מומלץ להצטייד במעיל גשם קל ובנעלי הליכה נוחות שעמידות למים ולבוץ.
• לבוש והתנהגות: מדובר בפסטיבל בעל שורשים דתיים ומסורתיים. יש להקפיד על לבוש צנוע ומכבד, במיוחד בעת כניסה לכנסיות (חולצות עם שרוולים, מכנסיים ארוכים או חצאיות ארוכות). נהוג לחלוץ נעליים בכניסה לכנסייה.
• כסף ועלויות: המטבע המקומי הוא ביר אתיופי. כרטיסי אשראי מתקבלים רק במלונות הגדולים ובחלק מהמסעדות המפוארות. חובה להצטייד בכסף מזומן מקומי עבור הוצאות שוטפות, תחבורה וקניות בשווקים. הכספומטים בערים הגדולות בדרך כלל פעילים, אך כדאי להגיע עם דולרים או אירו להחלפה בבנקים מוסדרים.
• ביטחון ובטיחות: אזור צפון אתיופיה ידע תנודות ביטחוניות בשנים האחרונות. חובה לבדוק את המצב הביטחוני העדכני ואת אזהרות המסע של משרד החוץ לפני הזמנת הטיסה. כמו כן, באירועים המוניים יש לשמור היטב על חפצים אישיים מפני כייסים.

פסטיבל אשנדה הוא הרבה מעבר לאירוע תיירותי, הוא צוהר לנשמה של צפון אתיופיה. השילוב של שמחת החיים המתפרצת, האסתטיקה הייחודית והמסורת העתיקה, יוצר חוויה שנצרבת בזיכרון לשנים רבות. למי שמוכן לצאת מאזור הנוחות ולהתמסר לקצב ולצבע, מובטחת חוויה אנושית מרגשת ומפגש בלתי אמצעי עם תרבות עשירה וגאה, ברגע השיא היפה ביותר שלה בשנה.