הצומח של אתיופיה – עולם בוטני שלם במדינה אחת

אתיופיה נחשבת לאחת הארצות המגוונות ביותר מבחינה בוטנית בעולם – יש בה כ-6000 סוגים שונים של צמחים ופרחים. בנוסף, באתיופיה יש רמה גבוהה של צמחים אנדמיים (יותר מ-100), כלומר צמחים שלא נמצאים בשום מקום אחר בעולם. חלק מצמחי אתיופיה משמשים כצמחי מרפא לרקיחת תרופות וחלקם משמשים לעשיית דבש ושמן.

הסיבה למגוון הבוטני באתיופיה היא כפולה: מיקומה הטרופי של אתיופיה והגבהים השונים במדינה (מ-4533 מטר מעל פני הים וכלה ב-116 מטר מתחת לפני הים) שיוצרים אקלימים ובתי גידול שונים: יערות, סוואנות, מדבריות ושטחים מעובדים שונים שמאפשרים את קיומם של חיי הבר המגוונים במדינה. המשמעות היא שהחלוקה לאזורי גידול השונים באתיופיה אינה גאוגרפית אלא בוטנית.

הבוטניקה של הרי אתיופיה

הרי אתיופיה כמו פארק הרי סימיאן (שנמצא בצפון אתיופיה) ופארק הלאומי הרי בייל (שנמצא במזרח אתיופיה) מהווים את האזור האפרו-אלפיני הגדול באפריקה. לכן, ניתן למצוא בהם צמחיה אפרו-אלפינית, בעיקר שיחי אברש, עצי ערער וזית אפריקאי.

באזורים הנמוכים של הרי אתיופיה ניתן למצוא שיחי יסמין וצמחי תבלין שונים כמו הל, קימל, היביסקוס, כוסברה, גת, מור ועוד. כמו כן, באזורים אלו נפוצים גם הצמחים הבאים:

• Rosa abyssinica – המין היחיד של שושנים שמקורו באפריקה שפירותיו עשירים בוויטמינים – מה שמאפשר להשתמש בו בשעת מחסור במזון וכתרופה כנגד תולעים.
• Eensete (בננה מדומה) – צמח שמהווה את עיקר תזונתו של שבט הגורגה שמתגורר באזור הרי דרום אתיופיה (בעיקר ברמת קונסו). משורש הבננה הם מכינים לחם ודייסה ובסיבי הצמח הם משתמשים למגוון מטרות, למשל לקשירת סחורות, לקשירת חבל הטבור לאחר הלידה ואפילו לעטיפת גופות אנשי השבט שהלכו לעולמם.

היערות באתיופיה

בית הגידול הכי מגוון באתיופיה הן היערות שמכסים כ-4% משטחי המדינה. בעבר הלא רחוק (סוף המאה ה-19) היערות באתיופיה כיסו כ-30% משטח המדינה, אך עקב פעילות אנושית כמו כריתת עצים להסקה – השטח המיוער באתיופיה הצטמצם דרמטית.

היערות העיקריים באתיופיה נמצאים באזור מערב אתיופיה והם מולדתו של הגידול המקומי הכי מפורסם – הקפה. ביערות אתיופיה העץ הנפוץ ביותר הוא הפיקוס ופירותיו העונתיים מושכים לעיתים קרובות קופים וציפורים. עצים נוספים שנפוצים ביערות אתיופיה הם ערער ואקליפטוס.

אחד היערות היפים באתיופיה הוא יער מנגשה שנמצא כ-40 ק"מ מבירת אתיופיה אדיס אבבה. אמנם מדובר ביער מלאכותי ולא ביער טבעי, אבל הוא מהווה הזדמנות למבקרים בעיר הבירה לחוות את הבוטניקה האותנטית של אתיופיה – עצי סקויה אפריקאית וערער מקומיים.

סוואנות באתיופיה

באזור עמק הריפט ובמקומות מישוריים אחרים שגובהם פחות מ-2000 מטר (בעיקר בדרום אתיופיה) המערכת האקולוגית הנפוצה היא סוואנה, כלומר ערבה שמנוקדת בשיחים ובעצים נמוכים לרוב מסוג עצי שיטה קוצניים. כמו כן, באזורים אלו ניתן למצוא כרי דשא נרחבים.

הצמחייה הדומיננטית ביותר באזורי הסוואנה האתיופית היא צמחיית עשב שפולטת פחמן דו-חמצני (CO₂) בריכוז גבוה. אמנם צמחייה זו מבצעת פוטוסינתזה באופן יעיל, אך היא נחשבת למזון דל ולכן אין באזורים אלו בעלי חיים רבים (לרוב רק טרמיטים ובעלי חיים ממשפחת הפרסתניים).

מדבריות אתיופיה

למרות הדעה הרווחת, רק כ-30% משטח אתיופיה הוא מדבר בעיקר באזור דרום-מזרח אתיופיה. אזורים אלו מאופיינים בצמחים מדבריים כמו קקטוסים למיניהם במקרה הטוב, כי יש מקרים (כמו למשל במדבר דנקיל) שבהם אין כלל אפשרות לקיום חיים של צמחים או אנשים הודות לתנאים הקשים (שילוב של טמפרטורות גבוהות ורמה גבוהה של מליחות בקרקע).

אדמות מרעה ואדמות חקלאיות באתיופיה

כ-50% מאדמות אתיופיה משמשות כמרעה וכ-15% מהן מעובדות, בעיקר לצורך ייצור של טף, דורה, דוחן ותירס. עם זאת, התפתחות ההתיישבות האנושית והרחבת הפעילות החקלאית באתיופיה הובילה להרס של צמחים רבים, חלק מהם חיוניים.

למשל, שימוש בעצים של יער העננים קאפה לצרכי הסקה וביעורו לצרכי חקלאות ומרעה מזיקה פעמיים: גם הקפה שמיוצר במקום צפוי להיות נדיר (מה שיגרום כנראה לעליית מחירו) וגם היער האנדמי צפוי להיכחד, כולל 300 מיני הציפורים שלו (מהן 11 מינים של ציפורים אנדמיות) והיונקים השונים שמתגוררים בו: קופים, אריות, נמרים, היפופוטמים, אנטילופות ועוד.

התחזיות צופות שזה יקרה עד שנת 2020, כלומר בשנה הקרובה. אמנם נעשות פעולות כדי להבטיח שזה לא יקרה (למשל הגן הבוטני הראשון באתיופיה נפתח לאחרונה בגבעות אנטוטו כדי לשמור את הצומח המקומי), אבל כדי ליהנות כל עוד אפשר מהצמחייה הייחודית של אתיופיה יש רק פתרון אחד – להזמין עוד היום טיסה לשם.